להתבגר ולהתגבר

שלום, ראשית, ברכותיי לד"ר מריקביץ ותודה מראש על הרצון להעניק כאן. שטפון גדול בחיי. הכל משתנה. העבודה, הלימודים, המגורים..הכל במקביל. ואני עדיין מוצאת את עצמי חושבת על הגבר ההוא. שנכנס לחיי, נגע בי, ונעלם. ואני ממשיכה לתהות, למה בא ומדוע נעלם. ואין תשובות ולא יהיו. דווקא כשאני כותבת "נעלם", אני מתכוונת לנעלם במובן די פשוט. נעלם מרצון. וכדי לפשט יותר ולא להשאיר מקום לפרשנויות - הכרתי גבר לפני כשנה. גבר שהיה בעיניי מאוד מיוחד אז, גבר חכם, בעמדה אקדמית בכירה. אחרי לילה ארוך ומיוחד יחד, הוא פשוט נעלם, והותיר אחריו בלבול וסימני שאלה. אני מרגישה די מטופשת להמשיך להתעסק בזה, כאשר אני יודעת שהוא המשיך בחייו, לשגשג בהם מכל בחינה אפשרית, ואילו אני הייתי רק גרגיר שעף עם הרוח. אני יודעת שמיהרתי לחלום, שלא חיכיתי די כדי להכיר אותו קודם שפיתחתי קרבה כלפיו, והחכמתי מאז. החכמתי עד כדי כך שאת ליבי לא יכולתי לפתוח עוד. אז למה עם כל ההבנה, אני לא מרפה? אני כבר לא מרגישה כלפיו, גם פחות ופחות זוכרת מה הרגשתי, מה חשבתי ומה רציתי. אז למה הפגיעה עדיין צורבת? למה החויה הקצרה הותירה תהום של חוסר אמון? אני יודעת מה תמליצו, טיפול - אני בטיפול כבר שנים רבות. לתת הזמן - נתתי, נותנת ואתן. לפתח קשר לאט-לאט - אימצתי את הנוהל. לעבד את מה שציפיתי ומה שהתרחש בפועל - חשבתי וחשבתי וחשבתי. אני מפחדת מהעתיד. כל-כך מפחדת. מפחדת אפילו לדבר על זה..מפחדת שיקרה משהו שיכאיב נורא. ואני לא מתכוונת לגבר החלומות שלא רצה, זה לא ישבור אותי.. אמנם זה ישאיר אותי נוגה ומהורהרת זמן מה, אבל זה באמת משהו שהדעת והלב יכולים לתפוש ולהכיל. כל עשור אני מגלה מחדש עד כמה החיים מורכבים (מתקרבת ל-30). לא ידעתי מה לשאול, לאחר ההקדמה הארוכה. ובכל זאת, לאחרונה הכרתי גבר שסיפר לי שבמהלך השנה האחרונה איבד מספר בני משפחה קרובים מאוד (בנסיבות שונות). נורא קשה להתמודד עם חויה כזאת של אדם שמכירים. יש בסיפור האמיתי הזה, של אדם אמיתי, כדי לערער את תחושת "הסדר הטוב", שנראית לי חיונית לחיים שפויים. מה דעתכם? ניל.

שלום ניל את מתארת חוויה של כאב ופגיעה, ממנה קשה לך להרפות ולהתקדם הלאה. עדיין, מבלי לזלזל בקושי ובכאב הכרוך בדבר, אני חייב לומר שלהתרשמותי את נמצאת במקום נכון, שגם אם הוא כרוך בכאב ובהתבוננות פנימה הרי שיש סיבה טובה להניח שהוא ישתלם לך בעתיד. ואכן, נשמע שאת בעיצומו של תהליך, עם המודעות לכך שדברים לוקחים זמן ועם ההעמקה בהבנה של המורכבויות המלוות את חיינו. באיזה מקום אישי ורגיש נגע הגבר, אותו את מתארת, אינני יודע, אבל ברור לי שעם התגברות ההבנה ועם הגברת היכולת להתמודד ולהמשיך הלאה, את גם מגבירה את סיכוייך להפחית פגיעות כאלה בהמשך. להפחית, לא להעלים או להימנע מהן לגמרי, שכן פגיעות ואובדנים והתרחשויות בלתי צפויות הן גם חלק מחיינו. במובן זה, עם כל הכאב שבדבר, חוויות האובדן של הגבר שאת מכירה מייצגות את "הסדר הנכון", לא פחות מחיים בטוחים, ללא הפתעות ואירועים בלתי צפויים. וזה כמובן מפחיד מאוד - הקושי לצפות את העתיד, לשלוט עליו - אבל משאיר גם מקום להפתעות והתפתחויות חיוביות, שאני מקווה שילוו אותך בהמשך. להתראות דוד