פסיכותרפיה

שלום לך, רציתי להתייעץ איתך בעניין לימודי פסיכותרפיה. אני שוקל לעשות הסבה לתחום טיפולי וללמוד אחר כך פסיכותרפיה. שאלתי היא האם פסיכותרפיסט שמגיע מרקע לימודי טיפולי כלשהו יהיה מטפל טוב פחות מזה שלמד פסיכולוגיה קלינית? אם התשובה היא שלילית, מדוע אתה ואחרים כמוך השקעתם כל כך הרבה שנים בלימודים, במבחן מתאם נוראי, תוך ידיעה שהסיכוי להתקבל לקלינית הוא קטנטן, ובארבע שנות התמחות?! בו בזמן שיכולתם ללכת בדרך הקלה יותר והבטוחה הרבה יותר של לימודי פסיכותרפיה. חוץ מזה, בלימודי פסיכותרפיה אין התמחות של 4 שנים..איך זה? יכול להיות אולי שהפסיכולוגיה מתהדרת ביותר ממה שיש בה? תודה רבה על התייחסותך.

אלון שלום, הבחירה שלך לעשות הסבה למקצוע טיפולי היא בחירה לא פשוטה. זהו מסלול מורכב, הגם שהוא מרתק ומספק. לטעמי מקצוע זה טומן בחובו את החובה לעבור הכשרה אישית טובה ככל האפשר, ומשום שאחד הכלים המרכזיים עמם המטפל עובד הוא עצמו, היכרותו עם עצמו, הרי שכל דרך להפוך למטפל קליני מחייבת היכרות מעמיקה עם עצמך. אני לא בא לטעון כאן שרק המסלול של פסיכולוגיה קלינית מספק, זה לא יהיה נכון. אני כן חושב שלא כל מסלול שמוצע מקנה העמקה הכרחית זו או אף הבנה שהיא הכרחית. לכן לפני שתבחר מסלול חשוב לנסות ולהבין שכל מסלול רציני ידרוש ממך בשלב זה או אחר הכשרה מעמיקה, גם אם לא מדובר בארבע שנות התמחות. כך למשל מרבית הובדים הסוציאלים המסיימים מגמה קלינית (אגב לאחר שנדרשו לניסיון מעשי נרחב קודם לכן) ממשיכים בהכשרתם ללימודי פסיכותרפיה מתקדמים. כך עושים גם מרבית הפסיכולוגים הקליניים. לסיום אם כן אני לא חושב שהפסיכולוגיה מתהדרת ביותר ממה שיש בה, אני מסכים שהמסלול של פסיכולוגיה קלינית הוא מסלול קשה, ובעיקר תנאי הקבלה אליו קשים ואינם תמיד משקפים. ובכל זאת לא הייתי ממהר להכריז שאין בו דבר. דרור