תחושת התנקלות בחברת הילדים

ברצוני להתייעץ אתכן. בני הולך לקיטנת כדורסל. ביומים האחרונים מתלונן שהקבוצה מתנקלת לו: מקללים אותו, לועגים לו שאינו פוגע סלים וכו. בתחושה שלו כל הקבוצה. והתחיל לבכות. מיד דברתי עם מנהל הקבוצה ואכן אשר שילד אחד בעיתיהציק לו והענין יטופל. בדרך הביתה שוחחתי עם בני ואמרתי שיש דברים שלא צריך להתיחס אליהם. בני טען ששזה משום שהוא רגיש חזר על מילותי. ואף צינתי שזו צריכה להיות ההתמודדות שלו, ובפעם הבאה לא אתערב. זו לא פעם ראשונה שאני מתערבת. גם בצהרון הייתי צריכה להתערב. שאלתי: עד כמה להתערב אילו כלים אני יכולה לתת לבני כדי שיצליח להתמודד עם החברה ברצוני לציין שבני , בן יחיד , אותו אני מגדלת לבדי. המון תודה

אורנה שלום, את שואלת שאלה לא פשוטה. כולנו רוצים להגן על הקרובים לנו, בעיקר כאשר אנו חשים אותם כחסרי ישע. אבל את מעלה שאלה, האם אני צריכה לעזור לו להיות פחות חסר ישע ואיך ועד כמה. אני לא חושב שיש כללים ברורים. אבל נראה לי שבמקרים מסויימים התערבות הורית היא הכרחית, וזה כאשר ההבנה היא שמה שעובר הילד הוא משהו שמעבר לכוחותיו של ילד ממוצע להתמודד עמו. למשל חרם כיתתי על ילד קטן. ובוודאי אלימות כיתתית, או אלימות על ידי ילד גדול ממנו. במקרה שלך, הילד סיפר על התנכלות של כולם ואילו המאמן אמר שהיה זה רק ילד אחד. כך, שזה נופל בטווח הביניים. בכל מקרה נראה לי שעשית נכון שפנית למאמן ודיברת עם הילד שלך וכשהבנת מה קרה וכיצד זה יטופל השארת זאת לגורם האחראי. אני יודע שזה לא קל לדעת מה בדיוק לעשות בעיקר כשייתכן ואת חשה לבד ללא יכולת להתייעץ ואולי גם עם צורך עז יותר להגן עליו בשל המצב המשפחתי. דרור