זאב עם שיניים

הי דרור, בוקר טוב, רוצה לשתף, טוב? אומר בצורה ישירה ובאומץ - הפרידה כאן, מליאת היקרה שלנו (ולא בגלל מישהו, אלא בגלל מה שמעוררות בי מול עצמי פרידות ושינויים כאלה), די טראומטית לי. היא מובילה אותי לחרדות ומחשבות על עזיבת הטיפול שלי ועד ל... עזיבת משהו יותר רציני (שלא אומרים כאן). עכשיו על הבוקר התעוררתי עם אוסף הרגשות הזה, אחרי חלום נשכח, ואני מרגישה באופן נוכח ועוצמתי יותר את הכעס המוכר לי משכבר הימים על אותה האדישות והנטישה ועל הפצעים הפתוחים. בא לי לנקום, להאשים - זה התבטא במחשבות תוקפניות של פגיעה בעצמי. ודווקא אני במלחמתי. פתאום ולפרק זמן נעלמו הישגי הטיפול. ובכל זאת, מקווה שלא, מקווה שהם שם ומספיק מבוססים. אבל, פוחדת נורא... חסרת אונים נורא... יש הרבה רגעים כאלה. לקחתי בשבוע שעבר את התגובה שלי לטיפול וגם השבוע אקח (מתגעגעת). בכלל, גם בטיפול עוד מעט חופש גדול... גם זה קשור. הדאגה שלי מופנית גם לאחרים, ולמה שיקרה בפורום בכלל ולכל אחד בפרט. אולי אני מגזימה, אבל, חרדות, מה לעשות... מקווה שישמרו על עצמם, אני מקווה שהחזרה לשגרה ולמסלול תעשה חלק ניכר מהעבודה ותמרכז אותנו (כמה ליאת צודקת). שישבת זה בלאגנים... וימי ראשון - פיכס בפני עצמו… :-) תודה רבה על ההקשבה, עזר לי לכתוב את זה. שבוע טוב ונעים

שלום לך, פרידות הן בדרך כלל דבר מורכב. לעיתים קרובות הן מעוררות את החשש מה הולך לקרות עכשיו, איך נתמודד עם הלא ידוע שמחכה כעת. אני מניח שההרגשה מורכבת עוד יותר כשמרגישים שהשני הוא שנפרד, נוטש אפילו, ובכך גורם לתחושת דחייה, שלא אכפת. בפרידה שכזו יש גם הפרה של האיזון הקיים. אבל כפי שציינת, אני מקווה שתוך שימת לב לקשיים שיעלו, נצליח בפורום ליצור שגרה ואיזון מחודש שירגיע את החרדות. מהבחינה האישית את מציינת נקודה רגישה עבורך החשה פרידה כנטישה המעוררת כעס בעוצמה גבוהה. אני מקווה שתצליחי להביא את הרגשות הללו לתוך הטיפול, לעבד אותם, ולהישאר איתנו פה ובכלל. דרור

דרור, תודה על תשומת הלב. היה משהו בדברייך, ששוב לקח אותי לכיוון הנפרדות והשליטה, נושא שמדובר המון אצלנו בפגישות. לפעמים יש תחושה של יותר מידי כבר. וגם זה נאמר בשיחות... טוב, אני בטיפול מזה זמן, כך שלהביא לטיפול את מה שאני יודעת אני מצליחה... נראה לי... אבל, החלומות שמתחמקים, המחשבות שלא מתחברות. נו... קצת רושמת לי עוד קצת תיעוד משלי. לפחות לכך שמשפטים חוברו. ככה שקצת רציתי להשתמש בפורום כדי להכין קצת שיעורי בית לפגישה שלי. אתה אומר שפרידות הן דבר מורכב בד"כ, ואני חושבת לי שפרידות וסופים (אולי גבולות) הם כנראה דבר מורכב הרבה יותר ממה שאני מסוגלת להתחיל להבין. אולי ממה שכל אחד יכול? לא יודעת. אבל יש לי בעיה רצינית לתפוס מהו סוף. הנה, הבוקר התעוררתי עם כל מיני משאלות לא ריאליות, תפסתי את עצמי עם האמונה שהכל יכול לחזור לאחור שמתים יקומו לתחייה, שמי שאינו מגיב, יקלוט, שאצליח לחלוב מהיכן שאין, שאיוולד מחדש ואחזור להתחלה, ושאהיה נאהבת, וש"יאמינו" שיש לי עתיד. ש"מישהו" יגלה כמה נשארתי מאחור, ואת העוול, ש"מישהו" יגלה את כל הדברים הטובים והמוחבאים שפיזרתי... ואני עוד מתעקשת, לא מוותרת, זו בעיה. הנפח הגדול מידי של זה. הייתי רוצה להבין מה זה זמן ואז גם אבין כמה איבדתי, וכמה לא יהיה, אף פעם לא יהיה, והדיכאון יגיח. פעם ראשונה. כי הדיכאון תלוי זמן. אומרים שיש כבר אותות שהוא סוף סוף מגיע. פוחדת ממנו. מאד. זה בעיקר מה שקורה איתי עכשיו - הפחד מהדיכאון. משום שאני פוחדת ש כשיגיע אז יסתיים הכל. מבלי שמשהו אחר יתחיל. נמצאת בטיפול טוב, ומה שרשמתי יגיע לשם. ושוב, תודה למי שקרא. (שיתוף של בוקר יום שני)

הגחתי לכאן קצרות שוב, ומצטערת על הכתיבה בהמשכים בעץ הזה, רציתי להוסיף התנצלות לבנות היקרות שרשמו לי אי שם (מקווה שאתן קוראות היום), לא שלחתי תגובה, כי כבר לא יכולתי להרשות לעצמי להטריח בהעלאת עוד הודעה שלי בשרשור ההוא... לילך (התרגשות צפויה לך מחר, נכון?... דואגת לך), יעלה (קדם ברכות לקראת יום ראשון הבא), נועם (כמה נמש אהוב לבי - שלל פינוקים ממני) המון תודה, בתודה וסליחה (לא ידעתי לאן להדביק את ההודעה הזאת, ואם זה בסדר בכלל) |ההיא שבעמוד הקודם|

אשת... תודה על הקדם. אני עוד כאן :- ) יעלה