אליך

ליאת יקרה, אני צריכה לקחת צעד אחורה אל אותם שלבים בהם הייתי מאד נוכחת כאן (לא רק בכתיבה או בקריאה) ושבהם שתיתי את מילותייך בשקיקה והנחתי להן לחלחל פנימה קרוב קרוב לקרקעית. עם כל המולת החיים של השנה האחרונה אולי הרשיתי לעצמי פחות להניח ראש על הכר שאת מציעה ולהיות 'ספיגה' למקום הזה ואלייך; ועם זאת, היה לי חשוב להשאר במרחק נגיעה ולהחזיק בתוכי את הידיעה שנדיבות המבט שלך זמינה לי. אני רק יכולה לדמיין כמה לא פשוט לעזוב מקום שהשקעת בו כל כך הרבה מעצמך (וזה ניכר...), שידעת לזהות כמה משמעות זורמת בו, ולשפוך משמעות בתמורה. חלמתי עלייך ביום בו הודעת שאת הולכת מכאן: חלמתי שאת אוכלת פיצה ביתית עבה בטירוף (ועם זאת אוורירית מאד) ומעליה הר של תוספות מכל הצבעים והמינים [מזל שבחרתי מאכל כשר לצמחונים...]. את דווקא התמודדת יופי עם כל הגודש הזה ואכלת בתאוותנות, תוך ליקוק שפתיים ומציצת אצבעות. בדיוק כך את משתקפת אלי דרך עיניו של הפורום – מלאת עצמה, מלאת טעם וצבע, מלאת רצון, מלאת רגש, נוטפת חיו?ת ממש. אני משערת (רק משערת) שהעושר החושני הזה לצד היכולת 'למנן', לשקול, להתאים, הם שמפיקים ממך כל כך הרבה נגיעות עמוקות כאן בפורום. שולחת לך תודה אחרונה על האפשרות ללמוד (ואולי גם מעט להפנים ולהטמיע) מהי הסתכלות ומהו מענה. תודה על הרבה מילים שזרמו כאן בינינו כשהן נושאות על גבן התכווננות ומחשבה ורגש. ותודה מיוחדת על מילותיו של קוהלת (אם את זוכרת...). אני אתנחם (עבורך ועבורי) בעובדה שלכל מקום אליו תלכי תדעי להניח את עינייך על העולם באהבה, כפי שעשית כאן. אוהבת בחזרה, נויה

נויה'לה קצת חיכיתי לראות אותך כאן, האמת. כל כך שמחה שבאת להגיד שלום. איכשהו, השפע הזה שמורעף עלי כאן, קצת מביך, ומותיר אותי נרגשת ונרעשת, עד שנעלמות המילים. ובכל זאת, כל אחד מכם, במילותיו, מציף עולם שלם של זיכרונות, חוויות, סיפורים ודימויים (כן, גם אני מנסה לדמיין אתכם לא פעם, רוצה או לא רוצה). החלום שלך עורר בי חיוך גדול, ואני מתאפקת לא להיתפס לפירושים דווקא היום. הר של תוספות על הפיצה לאו דווקא מעיד על היכולת למנן, ואשאיר לך את ההחלטה איזה משניהם מתאים לי יותר :-)). בכל מקרה, היה לי טעים נורא. מאחלת לך הצלחה גדולה בנתיב שבחרת לעצמך, ומקווה שיום אחד ייצטלבו דרכינו, לא בהכרח במסדרונות ההם, בהם חיפשנו זו את זו לא מכבר. תודה על מה שהבאת איתך לבית הזה. נעמת לי. שלך ליאת