לא יודעת מה לעשות

אני לא מבינה מה אנשים רוצים ממני!!!!!! דיי גם ככה כל החיים שלי סבלתי רק בגלל אנשים רק בגלל שלא נאה להם שאני קיימת אני כבר לא יודעת מה לעשות עד שאני מרימה את עצמי ואני מעריכה את עצמי ואוהבת את עצמי ואיך שאני נראית אני מציבה לעצמי מטרות ומתכננת כל כך הרבה דברים כי אני כל כך רוצה לחיות אבל תמיד תמיד יבוא הבן אדם שיוריד לי את כל הביטחון ויגרום לי לרצות לוותר על הכל כל הזמן צוחקים עליי מאז שהייתי קטנה כל מקום שאני הולכת תוקעים בי מבטים ויורדים עליי ומרביצים לי בלי שום סיבה רק בגלל שהם לא אוהבים איך שאני נראית ונמאס לי להתמודד עם כל זה לא רוצה שיאהבו אותי לא רוצה חברים לא רוצה כלום אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט שאני ילך ברחוב ואף אחד לא יסתכל ולא ידבר איתי שיתנו לי כבר להמשיך את החיים שלי ולהתקדם נמאס לי לסבול ככה נמאס לי לבכות כל יום על משהו שהוא לא בידיים שלי ומה כבר יכול לעזור בנושא הזה?? מה מה??? אני לא יכולה להשתלט על כל האנשים בעולם כי זה אשכרה ככה כל בן אדם שרואה אותי ואנשים שלא מכירים אותי בכלל חייבים לרדת עליי ואי אפשר שלא להתייחס כי זה פוגע זה שבר אותי כל החיים שלי ככה אנשים ואנשים צוחקים עליי אני הבדיחה של כולם לפעמים חשבתי על למות אבל זה כל כך לא מתאים לי אני לא רוצה לוותר על החיים האלה כל כך קשה לי לוותר על כל החלומות שלי אבל מצד שני אי אפשר פשוט אי אפשר להמשיך ככה שאני רק יוצאת לרחוב כולם מסתכלים ומדברים עליי מה אני אמרורה לעשות??. לנעול את עצמי בבית?? חשבתי להפוך להיות עבריינית שכל מי שידבר איתי אני פשוט ידקור אותו או לא יודעת מה יעשה לו רק בשביל שאנשים יפחדו להתקרב אליי אבל זה רק בראש שלי כי אני לא מסוגלת לעשות דברים כאלה אין לי לב לזה אנשים לא מכירים את הפנימיות שלי שיש לי לב טוב אני ממש מפחדת לצאת למקומות אפילו לרחוב כי אנשים צוחקים עליי ולפעמים קוראים לי ומרביצים לי ואני לא ילדה קטנה אני ממש גדולה כבר עד מתי זה ימשך למה לא עוזבים אותי כבר זהו עצרתי את החיים שלי אני לא יכולה לחיות ככה אבל מה אני יעשה מה אני אשמה אני לא מבינה! אין יום שעובר בלי שמישהו יצחק עליי בגלל זה כשאני יוצאת לרחוב אני רועדת מפחד ואני נמנעת לגמריי ללכת לאירועים מסיבות ומקומות שיש הם הרבה אנשים ואני לא חושבת שאני מכוערת אני פשוט שונה מכולם אז דיייייי שירדו ממני גם כשאני בוחרת לא להתייחס ואני אומרת אני לא יבכה אז כשאני לא מתייחסת לאותם האנשים ולא עונה להם הם מתגרים בי יותר עד כדי כך שהולכים אחריי ברחוב ומציקים לי ועושים לי בושות אוף נמאס לי כבר

א שלום, אני יכול הבין מדברייך עד כמה כל יום ויום הוא מאבק בשבילך, עד כמה כל דבר אינו פשוט, אפילו יציאה לרחוב. ההרגשה שלך היא שמסיבה כלשהי שאת לא מבינה אותה כולם סביבך נגדך ואת נשארת בודדה בניסיון להתמודד מול זה. זה נשמע לי קשה מאוד ואני חושב שחשוב לנסות למצוא לפחות מקום אחד בו לא תרגישי כך. מקום שייתן לך אפשרות להרגיש קצת אחרת, ואולי בהמשך יוכל לעזור לך למצוא מקומות נוספים מלבדו שייתנו לך להרגיש את השקט שאת כה מחפשת, כי כרגע את כועסת ומפוחדת. מקום כזה יכול להיות טיפול פסיכולוגי. לי נראה שטוב יהיה אם לא תישארי לבד עם כל החששות הללו והתחושות הללו. דרור