מצטערת, רק לרגע כי אין מקום אחר

באה הנה רק לקטר, להגיד שקשה ונמאס שאני מרוסקת עייפה וחבולה. שאין בי הכוח להחזיק שום דבר שגם אם זה לא הזמן או שזה לא בסדר חייבת לומר אני הרוסה. יודעת שחייבת למלא מצברים עבור כולם שכולם מצפים וצריכים ורוצים שאין את המותרות להתפרק לחתיכות. מבפנים אני פסיפס של עייפות ובצורת שמתחיל לחלחל גם לבחוץ חייבת לשמור על כולם שיהיו בסדר ואין לי מקום אחד שזה יהיה לגיטימי לומר לא יכולה יותר. לעצור את הדמעות שלא יחלשו לי כולם שלא יבהלו שאני לא שם בשבילם. לאסף עצמותי ולגרוו את נפשי לעוד חיוך מנחם, אין לי מקום אחד שאפול ואגיד - די שמישהו יראה אותי. ממש חוצפה מצידי לבוא הנה רק לקטר אבל ממש חיפשתי ואין לי מקום אחר , כל מקום אחר יתקבלו דברי בהתרסה ובכעס, כולם יתפרקו אם רק אניח לרגע ואגיד אלוהים כמה גם לי כואב. רוצה לישון ולא לקום יותר, תודה על כך שמותר לכתוב את זה בלי שאף אחד ינזק. סליחה על הקטרנות, חוצפה-כבר אמרתי.

שלום לך, נראה לי חשוב שהצלחת למצוא מקום להביא אליו את התחושות האמיתיות שלך, שאין לך כח, מבלי לחשוש, לפחות מבלי לחשוש יותר מדי, שזה לא בסדר ושזה יפרק מישהו לראות אותך ככה. נראה לי שאת מרגישה שאם את לא תהיי חזקה כולם יקרסו סביבך. ייתכן וזה נכון, אבל קשה מאוד להמשיך ולהיות חזקים עבור אחרים כשמרגישים שאסור לקטר, אסור להתלונן, צריך להתמודד עם הכל לבד. לכן אני חושב שאולי אם תתני לעצמך להעז ולמצוא מקומות נוספים לבטא את התחושות שלך, מלבד הפורום תהיה לכך תרומה חשובה מאוד, קודם כל עבורך ומכאן גם לאלו שזקוקים לך. מילה אישית, אני חושב שלא סתם אנשים נוטים לקטר, ולרצות לקטר, כנראה שזה חשוב ליכולת שלנו לעבד את הרגשות שלנו, ובעיקר לשתף אחרים במה שעובר עלינו ולהרגיש לא לבד, וזה כשלעצמו נותן את הכח במקרים רבים. דרור

יקרה שלי מאוד קטרי כמה שאת רוצה תתלונני כמה שבא לך אחרת מתפוצצים!! התגעגעתי אליך התרגלתי להודעות שלך בשעות הקטנות של הלילה:-) ולפתע לראות אותך בשעה נורמאלית גורם לי לחשוב האם זה בגלל שאת ישנה יותר או שקשה לך יותר....? את עדיין מתעלמת מכולם ועדיין אני מאוד שמחה שאת פה גם אם בשקט:-) בואי נקטר ביחד....חרא לי קשה לי מגעיל לי.... עכשיו את מצטרפת.. שלך חברתך תמיד בילבי ילדת הברזל