חישפת יתר

היי, עד כמה צריך לחשוף דברים אינטימים בטיפול? זו פעם ראשונה שלי בטיפול ויש דברים שאני לא מוכנה לדבר עליהם. אני בקשר טוב עם המטפלת, אני אצלה יותר משנה וחצי, אבל אני מטבעי לא קשקשנית ולא בכיינית למרות הכל. הדבר חוסם את הטיפול ולא נותן לנו להתקדם. אני אתן דוגמא, כשאנחנו מדברים על התעללות, אני לא מוכנה לתאר את האירועים בפירוט, זה מעצבן אותי, ומחזיר אותי לשם. ואני פשוט לא רוצה לחזור לשם, ולא רואה במידע הזה כמשהו שיסייע בהתקדמות הטיפול. או למשל אם אנחנו מדברים על המשפחה, יש דברים שהם בתוך המשפחה ואני לא מוכנה לחשוף אותם... או כשאנחנו מדברים עח עבודה, אז אני לא רוצה לדון איתה בכמה אני מקבלת ואיך אני מסתדרת בחיים כלכלית... זה חלק מהקשיים שאנחנו נתקלים בהם. שם אני לא מוכנה לעבור צעד אחד קדימה, והיא לא מוותרת וממשיכה ללחוץ בשאלות עד שהיא מוציאה אותי מדעתי. מה לעשות עם הסירוב שלי בחשיפה?

שלום נעמה, את צודקת מאד. ההיחשפות בפני אדם אחר היא עניין קשה ומורכב, במיוחד כשמדובר בנושאים אינטימיים ורגישים. מסיבה זו, נעדיף מטפל שהוא אדם זר, שהנגיעה שלו לחיינו בעולם המציאות היא אפסית או קרובה לזה. מבלי להיכנס כרגע לקשיים הספציפיים שלך סביב התכנים הייחודיים לך, ניתן לומר שהחשש מחשיפה נקשר לכוח ולעוצמה שאנו מייחסים למידע. מידע פרושו כוח, וכשאנחנו מפקידים תכנים מעולמנו אצל אדם אחר, אנו מאבדים מידה של שליטה בגורלנו ומעבירים אותה אל האדם האחר. היכולת לסמוך על הזולת ולבטוח בו, תלוייה במידה רבה בהיסטוריה שלנו, בהתנסויות קודמות שחווינו, ובמידה בה התאפשרה (או לא התאפשרה) לנו השליטה על גופנו ועל שלומנו. כאשר את נשמרת מחשיפה בכל מחיר, את מוותרת למעשה על יחסים אינטימיים וקרובים עם אדם אחר, שכן הללו כרוכים כמעט תמיד במידה של "התערטלות". סוג כזה של התנהלות גובה מחיר של בדידות, נוקשות, דיכאון, חרדה, ותחושה תמידית של דריכות וחשדנות מול העולם. לא כתבת מה הביא אותך לטיפול מלכתחילה, אך נדמה לי שהיכולת לוותר על מידה של שליטה היא מטרה ראוייה. יש אנשים שלוקח להם הרבה זמן להעיז ולגלות שהעולם יודע להיות גם ידידותי וחומל. תני לעצמך את הזמן והמרחב להגיע לשם בקצב שלך. בהצלחה ליאת