אני בעצבים צבים!

הי דוד רבתי עם הפסיכולוג שלי. אני מכריזה יחסית הרבה ( הרבה פחות מפעם ) על זה שאני לא רוצה לבוא ושלל איומים ודרמות אחרות. לרוב אבל אני כועסת, על עצמי ולא עליו, הוא שם וזה יוצא עליו, אבל זה לא הוא. יש לנו "הסכם" לא מדובר כל כך, שהוא בכל זאת מחכה לי ( משאיר הודעה לומר שהוא יחכה ) והבחירה היא שלי אם לבוא או לא, כשברור לי שגם אם אני בוחרת לא לבוא אני צריכה לשלם. הפעם אני כועסת עליו ומאוכזבת, וזה משהו שמצטבר כבר כמה זמן. בהתחלה זה היה איחורים. אנחנו ניפגשים שלוש פעמים בשבוע ופעם אחת בבוקר. ובקביעות הוא היה מאחר בעשר - עשרים דקות, וכל פעם מחדש מתנצל ובהתחלה הבנתי אבל אחרי כמה זמן זה התחיל לעצבן ( זה היה ביום שהוספנו לפעמיים שכבר היו ). אז חשבתי טוב, הוא לא רוצה להיפגש שלוש פעמים בשבוע - אני רגילה שאומרים לי דברים בלי להגיד כלום או בצורות אחרות. אחרי חודשיים בערך מצאנו סידור שתכלס יכולנו למצוא כבר הרבה זמן לפני. ואז באורך פלאי החלו ביטולים. במשך חמישה שבועות כבר - כל שבוע מתבטלת פגישה אחת. לפני שתי פגישות הוא הודיע לי שהוא בדק את הלוז ולא יהיו יותר ביטולים. ואז ביום ראשון הודיע שגם שבוע הבא לא יוכל להיפגש יום אחד, ואתמול בערב, ערב לפני הפגישה הוא מתקשר, אפילו לא מתנצל ואומר שהוא שוב לא יכול להיפגש היום ומנסה לשנות את השעה. התפוצצתי. והוא טוען שזו לא הכוונה שלו, שהיו דברים שלא היו בשליטתו. יש גבול - לכולם יש עבודה, ונכון שהוא נותן דין וחשבון רק לי והוא תכלס יכול לבטל מתי שבא לו. אבל אם זה היה מקום ציבורי, אני בספק אם הוא היה מבטל כל כך הרבה כי יש לו משהו דחוף יותר, כי אני בספק אם בוסים היו מבינים כמוני. והכי עצבן אותי שאמרתי לו מראש שזה השבוע הכי עמוס של החודש עם סיום פרוייקט כלשהו, שגורם לזה שכל יום אני אעבוד מהבוקר עד הערב, והוא שאל אותי אם אני יכולה לשנות לבוקר והציב אותי במצב ממש לא נעים שאני צריכה לשנות ולהזיז פגישות, כי הוא יודע כמה קשה לי לומר לא. בסוף אמרתי לא. די, אני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו ואני מרגישה מוצפת - לא רגילה לכעוס עליו כל כך. מזה לא בשליטתו? אוףףףףףףףףףףףףףףףף!אני אוהבת אותו וקשה לי לכעוס עליו. ומה הוא אומר שהוא מחכה לי בפגישה הבאה? הוא לא קולט שאני כועסת עליו באמת וזה לא מתאים הפעם? שיבין, ש ב א מ ת לא בא לי לראות אותו.כשלו לא בא, אין שום בעיה עם זה. אני מצטערת על האורך הולכת להזמין טייק אווט - סושי פותר את רוב הבעיות. אופיר

שלום אופיר ממה שאת מתארת, נשמע שיש לך בהחלט סיבה טובה להיות עצבנית. אני אסייג את זה מייד ואומר שאני כמובן מתבסס רק על הצד שלך - לא שמעתי את הצד של הפסיכולוג שלך ויכול להיות שיש לו נקודת מבט אחרת..אבל על סמך התיאור פה, זה בהחלט נשמע מרגיז. מעבר לכעס המוצדק, נשמע שיש גורמים נוספים שפועלים פה, שכדאי לך להתחשב בהם ואולי אפילו לדבר איתו עליהם, אם אחד מהם נשמע לך רלוונטי. ראשית, יכול להיות שאת מגיעה מהר מידיי למסקנה שהוא אינו רוצה להפגש איתך בתדירות שכזאת. זאת אפשרות, אבל רק אפשרות אחת ואולי שווה לפתוח את זה מולו ולברר איתו איך הוא רואה את העניין. ההרגל של "להבין דברים בלי שאומרים אותם" הוא הרגל מסוכן - הוא יכול לקלוע פעמים רבות, אך לעיתים הוא יכול לפספס ולהיצבע בצבעים של חששות ושל תכנים פנימיים אחרים וכך להקשות על ההקשבה למה שבאמת נאמר. שנית, התחושה שלוקחים אותך כמובנת מאליה, הכעס על שהאחר מתחשב בצרכיו על חשבונך - גם היא נשמעת לי כמו תחושה שגם אם היא ממש מוצדקת, עדיין את יכולה לבחון את המקומות האישיים בהם היא פוגשת אותך. ובנוסף, הכעס הזה, דווקא מול מישהו חשוב לך, נשמע לי גם כמו רגש משמעותי בטיפול. זהו, על קצה המזלג. למרבה המזל נשמע שיש לכם קשר טוב, שיכול לעמוד בדיבור אמיתי וישיר על התחושות המטרידות אותך. וכאמור, תמיד יש גם סושי (התרפיה המומלצת לכל-כך הרבה בעיות וקשיים). להתראות דוד

חיכיתי לפני שאפרוש לישון לתשובה שלך, כי ידעתי שהיא תנחם ותעלה חיוך. אז תודה ((: נקווה שמחר תזרח השמש ( קצת פחות מהיום ) - שונאת את הקיץ, איפה הריח של הגשם, איפה? הסושי היה טעים מאוד! הקומבינציה הראשונה בריבר ((; אתה חושב שמחר הוא יתקשר? השארתי הודעה זועפת.. לילה טוב אופיר

הייה דוד , מאוד אהבתי את תשובתך לאופיר ,ואני גם אומר לך למה. יש כאן לא מעט תלונות של מטופלות (בעיקר) בהקשר של יחסי מטפל - מטופל כמו למשל ,שעמום בטיפול ,תקיעות ,כעסים שלא במקומם ועוד. התגובות המתקבלות כאן לנוכח התלונות ,מצביעות בבירור על אחריותו הבלעדית של המטופל ,ביחסים העכורים שנוצרו בין המטפל למטופל,.מבלי לבחון לרגע את האפשרות שגם למטפל יש, אולי,גם איזשהו חלק במצב שנוצר. והגישה שלך באותו ענין הכניסה משב רוח רענן ,שהנה ,יש עוד אופציה ,גם מטפל יכול לטעות ... אני תמיד בעד ההגינות..(וגם בעדך...)