שלום ליאת

זה מוזר איך הסערות האלה פורצות בלי כל סימן מראש, ממש כמו צונאמי. סגרתי את עצמי בחדר שלי בערך 15 שעות ורוב הזמן בכיתי והמחשבות היו כל כך שחורות ולא הצלחתי להפסיק את זה, עד שנשברתי ושלחתי לה SMS ואחריו נרגע לי קצת ונרדמתי נטולת כוחות והתעוררתי שוב בבכי ואני אפילו לא יודעת ממש על מה. פשוט כאב חונק שסוחט וסוחט. זה מרגיש שאין לי שליטה על עצמי. עכשיו אני מתנחמת לי משירת שחרורים מקסימים שבנו להם את ביתם על עץ תפוזים שנמצא חצי מטר מחלון החדר שלי, זה מפליא כמה שעות הם יושבים ודוגרים שם בהתמדה ולא נרדמות להם הרגליים :) הלוואי שכל אחד ימצא את המנגינה שתכנס לו ללב ותרגיע קצת את הנשמה. שבת שלום. אני חושבת שאני בשלב שאני מגלה דברים חדשים בילקוט שבעיקר מכאיבים ומפחידים.

שלום א', כמה קשה לעמוד לבד מול צונאמי של רגשות ומחשבות, מלחמת מעטים מול רבים, או אולי - מתאים יותר - הדימוי המצמרר משהו מתחום הלחימה, דו"צ. כוחותינו על כוחותינו. הבלבול הזה, חוסר הידיעה מי האוייב ("ואני אפילו לא יודעת ממש על מה. פשוט כאב חונק שסוחט וסוחט"), יש בהם כדי להקשות על היכולת להתמודד. איכשהו, אני לא מתעייפת מלהצביע ולשקף משהו מהחוויה הזו שעולה גם כאן. נדמה לי שכדי להשיב לעצמך מידה של שליטה ויכולת וויסות, עליך להכיר - לפני הכל - את התוכן. מה שייך למה. מה *באמת* מציק לי בכל רגע נתון. מה קרה לי לפני כן. מה קורה לי עכשיו. חייבים לפזר את חשרת העננים הכבדה הזו, כדי לאפשר לקרן שמש לחדור פנימה, להאיר, לחמם, להפיח תקווה. והנה, הצלחת לאפשר לשחרורים לשרטט בשירתם מוצא, גם אם זמני, מתחושת המועקה. אני יודעת כמה אין זה מובן מאליו, לראות את ענפיו של עץ התפוזים, ואת הפיוט שהוא מביא אל תוך חייך, בחינם. אני חושבת שאין ברירה אלא להתבונן אל תוך הילקוט, ולמקד את החושים כולם במה שתמצאי שם. כמו יולדת בחדר הלידה: ההתמקדות המרוכזת בציר, היא הדרך הטובה לחוש ברגיעה השלמה שאחריו. ושוב כאב, ושוב רגיעה. מאחלת לך תגליות חשובות, והפוגות הולכות וגדלות בין ציר לציר. שלך ליאת

ליאת- תודה! אני כמעט תמיד רואה את מה שכתבת לי רק בצאת השבת ולכן אני כותבת אחרי הזמן שלך. הכל באמת מבולבל ומאז שהתחלתי לדבר על אמא ואבא אני יוצאת מהחדר ושוכחת מה קרה שם ומה נאמר, נראה לי שאני אפילו גורמת לשכחה הזאת, כל פעם שעולה בי איזה זכרון או משפט משם אני מגרשת אותו. אני מרגישה שאני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי בימים האלה. תודה לך על כל מה שכתבת אני נותנת לעצמי עוד קצת זמן עד שאני אעיז להתמקד, כרגע זה מגביר מידי את הכאב. שבוע טוב שיהיה עם הרבה פירות של קיץ.