טיפול

אני לא ביישנית, אבל לא אוהבת לדבר על עצמי. וזה מקשה מאוד על הטיפול שאני רוצה אותו מאוד, ומאוד מפחדת שהמטפלת תחליט יום אחד להפסיק את זה בגללו. לפני שבוע היא התעצבנה עלי מאוד ואפילו צרחה ואז סירבתי לדבר איתה עד שנרגע. חזרנו עכשיו לפגישות, אבל אני איבדתי בה אימון , ועכשיו קשה לי יותר לשתף אותה, אני מרגישה שבכל פעם שאני לא אתנהג לפי רצונה היא תצעק עלי או יותר נכון תצרח. מהפגישה הראשונה גיליתי להא תהקושי שלי בחשיפה לאחרים והקושי בלדבר על עצמי, אבל היא אמרה שאני אלמד את זה עם הזמן. עברו עד עכשיו שנה ותשעה חודשים וזה עדיין אותו הדבר. אם אתה מעריך את המצב לפי הנתונים הנ"ל, האם זה נראה לך נורמלי? טבעי?

שלום נילי את שואלת על נורמלי וטבעי, וזה דבר שקשה להעריך מפה. מה שקורה זה מה שקורה לך בחדר וזה, כנראה, חלק מההתרחשות הטיפולית, שחלקה לפחות משמעותי עבורך ועבור חייך. הקושי בטיפול הוא הקושי בחיים, ולכן ההתמודדות איתו בטיפול היא גם הטיפול עצמו. אני מבין כי עברת משבר וזעזוע סביב ההתפרצות של המטפלת. נראה לי חשוב לדבר איתה על העניין, להבהיר את תחושותייך ולהמשיך להפיק, ככל שאת יכולה, מהטיפול. בהצלחה דוד