עזרה

שלום, אני בת סטודנטית בת 27 עובדת במשרד מסודר ומסיימת את הלימודים בהצטיינות. בחודשי האחרונים אני מרגישה ופוחדת שאני עומדת להשתגע. אחת לכמה שבועות אני מדוכאת ולא יוצאת מהבית, בוכה בלי הפסקה ללא סיבה נראית לעין. לפני שנים כשהייתי בת 16 הייתי שומעת מדי לילה קולות הצועקים את שמי קולות אלו חלפו אחרי זמן קצר. לאחרונה במהלך היום אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי האם דברים מסויימים בסביבה שלי קרו/ לא הם פרי דמיוני בלבד. אינני בטוחה כי המראות שאני רואה והקולות שאני שומעת הם אמיתיים. יש לציין כי אין אני שומעת/ רואה דברים לא מציאותיים ולא בטוחה לגביהם.. אלא אני לא בטוחה האם לדוגמא: האישה שיושבת לצידי צחקה עכשיו או שדמיינתי את זה.. בלילה- מגיעים פחדים נוראיים.. אני פוחדת להישאר לבד בבית וזה למעשה לעולם לא קורה.. אני פוחדת שמשהו יתפוס אותי, שמישהו אולי אורב לי וכו'.. לעיתים בלילה אני שומעת קולות אין הקולות מפחידים או מאיימים אלא לדוגמא שיר ששמעתי באותו היום/ שיחה שהייתה לי באותו היום אך אני שומעת את זה חזק מאוד במוחי.. כמעט כל לילה אני חולמת על השיגעון המתקרב.. וכל התנהגות שלי אני מפרשת כחריגה וכאות על השגעון שבא.. דבר נוסף הוא רגישות יתר לרעש.. לעיתים כשאני שומעת רעשים כמו של אופנועים ואוטובוסים אני יכולה ממש לאטום את אוזניי.. הרעש מפריע לי מאוד. דבר נוסף שקרה לי שאני נמצאת במכללה לדוגמא, ואני שומעת קול של אדם שעובד איתי.. אני מסתובבת ורואה שזה איזשהו דבר אחר לגמרי.. ודבר אחרון שהחל ממש לפני שבועות מספר הוא תגובות שלי לדברים שאינם קיימים/ שקיימים ואני לא יודעת.. לדוגמא: אני נוסעת ברכב מעלי עוברת ציפור ואני מגנה על עצמי מפניה מחשש שתיפגע בי.. אני מגיבה לעיתים לדברים שלא ניראה לי קרו בכלל אבל אני לא יודעת.. יש לציין שאני באה ממשפחה חמה ותומכת .. בכל יום ויום אני נושאת עימי את ההרגשה הזאת, הפחד להשתגע וחוסר הוודאות הזה.. מצד אחד אני פוחדת שאכן משהו לא תקין ושעליי לטפ בזה.. מצד שני אני פוחדת ל"היכנס" לזה, לנבור בעצמי ואולו להחמיר את המצב. אודה לתשובות/ התייחסות זאת הפעם הראשונה שאני מנסה לעשות משהו בעניין.. תודה

שלום לך, דברייך מעבירים את הפחד העצום שאת חווה, הן מהדברים שאת מרגישה והן מפני ההרגשה שאת משתגעת. אני יכול להעריך עד כמה היה קשה לך לכתוב כאן, לפתוח את השאלה מתוך רצון להיעזר, אך גם מתוך חשש לשמוע תשובות מפחידות. אני מניח שהעזת משום שהקושי עמו את מתמודדת עז מדי, אך אני משער גם שבזמן הקרוב תמשיכי להתלבט מה לעשות וזה בסדר. כפי שאמרתי מספר פעמים היום אני לא חושב שזה נכון לאבחן דרך האינטרנט, אבל אני שומע שאת במצוקה ואני ממליץ, למרות החשש להעז ולפנות לטיפול. דעתי האישית היא שהחרדה שאת נושאת עמך לא תעלם מעצמה, הקושי שאת חווה לא יווצר בחדר הטיפולים. ואולי בעזרת ליווי תומך תוכלי להרגיש פחות לבד, פחות חרדה. שאת זה את חשה בעוצמה כרגע. דרור