זוג נעליים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי ליאת, מה נשמע? עד שכבר החלטתי ללכת, היום בבוקר קיבלתי טלפון, נראה לי שעניתי מתוך שינה... היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב והיא נאצלת לבטל את הפגישה(הפעם היא ביטלה לי...) ושאלה אם אני אזכור את השיחה ...(-: לאחרונה, אני מרגישה שאין לי מה על מה לדבר, שדיברתי כבר על הכל(אולי בעצם על הרוב..), שהפגישות משעממות, ללא תכלית, בלי עניין ואז מתחילה להרגישה שחבל לי על הכסף...וכן אני יודעת שזו אחריות שלי...אבל אני במעיין לופ...(הייתי יכולה לקנות עוד זוג נעליים).בגלל זה רציתי לקחת את ההפוגה הזו...(אבל אני פחדנית:) תגידי, למה לדעתך אני מבקשת הפוגה , מתחרטת, אחר כך שוב חושבת על זה... (קשור להפרעה שלי?:-) וזהו, נגמרו החגים...מעכשיו עובדים שבוע שלם... שיהיה סופ"ש נפלא מימי
היי מימי, ההתקדמות בטיפול, למרבה הצער, אינה ליניארית, וייתכנו תקופות של רגיעה או מנוחה. זה אינו בזבוז זמן, והפסקה לא בהכרח תפתור את זה. על הפסקות בטיפול דיברנו בשבוע שעבר, ותוכלי לשוב ולקרוא שם. אני מאמינה (וגם בגלל שאני כבר קצת מכירה אותך) שתחושת השיעמום כמו גם הרצון "לקחת הפוגה" מייצגים את הפחד ממצבי אינטימיות וקרבה או מתחושת התלות. לפיכך, הייתי ממליצה לך לנסות ולפעול בניגוד לדחף הזה, ולחסוך לנעליים בדרך אחרת. (הנה, במחלתה ציוותה לך לפחות נעל אחת...) שבת שמחה לכולנו ליאת
את מצחיקה.... אבל הבעיה ליאת שגם הטיפול לא פותר את זה...כבר עבר הרבה זמן.... יש לי תחושה שלא הכל אצליח לפתור שם... את יודעת, הקניות שעשיתי היום הם שווי ערך כמו שתי פגישות... בכל מקרה בזבזתי (:
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
