הי דוד

דוד היקר, שאני בדר"כ כותבת במשמרת של ליאת, אבל חמישי נראה פתאום כ"כ רחוק. עברתי לפני שבוע וחצי גרידה בשבוע 11 לאחר שבבדיקה שגרתית הסתבר שהדופק פסק והעובר הפסיק לגדול בערך שלושה ימים לפני. ההריון הזה הגיע אחרי 4 שנים של טיפולי פוריות וקיבלתי את זה כ"כ קשה,הגרידה היתה בהרדמה מלאה והתעוררתי ממש היסטרית שהיו צריכים לתת לי משהו להרגעה. (החוויה הזאת היתה לא טובה לי כי הרגשתי מנותקת עד שההשפעה חלפה). אני בטיפול אצל פסיכולוגית עקב אובדן,איבדתי שלושה אחים(אח בצבא ושתי אחיות ממחלה) ובעלי עבר שלושה ניתוחים מצילי חיים בשלוש שנים האחרונות. היא אף פעם לא אמרה לי מה לעשות אלא כיוונה וההחלטה הסופית היתה שלי ואילו במקרה הזה היא אמרה לי במפורש שלדעתה אני צריכה להפסיק את הטיפולים כי אני רק הורסת את עצמי ושהתגובה שלי היתה קשה ושיש לי ילדה אחת(מדהימה)ובגלל הסיפור עם בעלי אני צריכה להתמקד במשפחה הקיימת. כ"כ הפריע לי שזאת תגובתה היא הרי יודעת כמה אני רוצה בזה. נראה לי כאילו התגובה שלי לגרידה איכזבה אותה. אם הגעת עד לכאן,אז לילה טוב,איריס.

שלום איריס ראשית אני משתתף בצערך. אין לי ספק שעברת חוויה קשה מאוד, עם ובלי קשר לתקופת ההמתנה הארוכה. נראה לי שאת עדיין זקוקה לזמן לעכל את המתרחש ולחשוב על מה שהיה ומה שיהיה. בזמן שכזה חשוב להשען על מה שיש לך, וממה שאת מספרת ברור שיש לך משפחה מאוד משמעותית להשען עליה. חשוב לשמור ולזכור את מה שיש. אינני יודע האם זה כך, אבל ייתכן וזה הדבר שהפסיכולוגית ניסתה לומר לך. להתמקד ב"יש". כאשר תחושי שהדבר נכון עבורך, הייתי גם מציע שתנסי לדבר איתה בגלוי על התחושה שלך ביחס לתגובתה, כיצד נתפסה בעיניך, ועל נושא האכזבה ככלל ביחס לחוויה שעברת. ליל מנוחה דוד