לשאול

שאול, היי, סליחה על ההידחפות, אבל באמת אין מקום לייסורים, הכל בסדר, אני מניחה שרק רציתי להבהיר שמדובר באמת באנשים, ושאלות מאחורי גבם בייחוד במקום שאולי יציצו ויפגעו אינה במקום ובאמת צריך להיזהר בנקודות רגישות שכאלו, ואולי גם הגבתי קצת בקיצוניות כי נפלת עליי ביום קשה עם ההודעה שלך, ועימך הסליחה על הבוטות, אבל באמת הכל בסדר, אין כעס ואין תרעומת, ואתה תמיד מוזמן לשאול את שאלותיך רק באופן גלוי ולא בהחבא, ואני אעדיף אם תשאל אותי ישירות ולא את עדי, למרות שגם את זה אתה יכול לעשות, ואתה תמיד מוזמן גם להביע דעתך. מקווה שאתה מרגיש יותר טוב, מתנצלת אם פגעתי, וסליחה. שיהיה יום טוב, אביב.

הודעתך ריגשה אותי מאוד אני מבין את מצוקתך כי אני אובחנתי כלוקה בדיכאון קליני ואת המצב של "רגישות יתר" אני מכיר טוב מאוד ויפה מאוד אני יודע אלו ייסורים אדם עובר לאחר שהוא כועס על אנשים ללא צורך וכל זאת בגלל כימיה לא תקינה במח אני מכיר יפה את התחושה שאדם נעשה מאושר כאשר הוא ישן ואדם מתבאס כאשר הוא מתעורר אני מבין יפה ואני חשתי את המצב שאדם מבקש להפסיק לאכול אני מכיר את התחושה של החורבן ורצון למצוא מפלט במקום נידח כמו בית מצורעים אני מכיר את "הכתישה" של הפסיכיאטר אני מכיר את עינויי הנפש וחוסר היכולת לזוז מהמיטה אני יודע כמה קשה ללכת למכולת אבל כל זה מאחורי הדברים שתוארו לא קיימים יותר התרופות עזרו מאוד ואני מקווה שגם את וחברותייך תעמודנה על הרגליים ותוכלנה לעודד בנות אחרות הפסיכיאטר וא לא איום ואם התרופות עזרו לי גם לכן יש סיכוי תודה ובהצלחה שאול