לליאת

את יודעת,ירדנו עם חברה לשים אבן על הקבר,ראיתי שיש עוד הרבה מקומות ריקים,היה לי מוזר שבעליהם עדיין אינם יודיעם שהם שלהם.לידי קפצה משיעמום ילדונת כבת שנה וחצי.היא גם לא התרשמה במיוחד מהקבורה,מעניין ,מה היא חשבה?שמתי לב שאני עומדת באחד מהמקומות שעדיין ריקים...שקט,רוגע,זעזוע,כאב,קור הסקין,רצח ושמש החמה של ארץ ישראל,אדמה שהרגיעה וקיבלה את חברתי עד תחיית המתים.חיים שמרגה הזה היא לא תהיה מעורבת בהם...אני רוצה להתעורר ולהתקשר אליה...ביכלל לא חשבתי שרצח היא מילה כל כך מזועזעת ומחרידה...באותו מקום הרגשתי את האלוקים הגדול והנורא.בנתיים בלילות שמיכה לוחצת על גרוני.מחריד...

חני, המפגש עם המוות, ועם הפרוצדורות הפרקטיות הקשורות אליו, יכול לעורר קשת רחבה של תגובות, החל באדישות ושלווה, וכלה באימה נוראה. אני שבה ומתפללת שתוכלי להתגבר, לבד או עם עזרה, על האירוע המחריד הזה, וללמוד לשמוח בכל הטוב שסביבך. מאחלת לך שלא תדעי עוד צער ליאת