פספסת את ההודעה של לילך

ד. וכל העוזרים היקרים באשר הם, התנצלתי בפני לילך, ואני עושה זאת שוב גם באזניכם. מרגשות אותי הרגישות, האכפתיות והדאגה המקופלות בהודעות הקצרות שלכם. זה נעים. ליל מנוחה, נמשיך מחר מכאן שוב תודה ליאת

את רואה, ליאת, ... כנראה שגם בפעמונים צריך לדעת לצלצל ;-) אישיו לטיפול שלם... כמה אתה נזקק יותר, אתה מוצא עצמך "מדפק בכפיים על דלת" באופן המוצפן והחרישי ביותר. כך לפעמים. תמיד. לפעמים. ואז עולה לה, שוב, השאלה - מתי יבוא היום, אם בכלל, שבו נוותר ונרשה לעצמנו להקיש באופן נוכח של ממש. היום, בו ניתן, כפי יכולתנו, תוך לקיחת אחריות מדודה, לא רבה מידי, כדי שלא ניפול שוב אלי בורות האשמה... על כך ירחיבו, שוב, המילים בחדר. שבת שלום ומבורך ושבועות שמח