חוסר טאקט משווע

שלום, אני בת 24, גבוהה ואפשר לומר שאני די רזה. אבל לא הכי רזה. לא מקל. גם בחודשים האחרונים אכלתי הרבה יותר כי גם הפסקתי לעשן. ועליתי במשקל, בערך עשר קילו. היום החלטתי סופית שאני עושה דיאטה, קניתי מצרכים בריאים והכל ואמרתי גם לאמא שלי על החלטתי. כמובן שאמא שלי תמיד חייבת להרוס אז היא אמרה (ולא בציניות) "את באמת צריכה". אז גערתי בה ואמרתי שעם הערות כאלה יש רק שני מצבים שאני אגיע אליהם בזכותה וזה או אנורקסיות או אכילה כפייתית. כי היא מובילה אותי למצב דיכאוני ולא עוזרת לי. אז אם היא לא רוצה להגיד משהו טוב אז עדיף שתסתום ת'פה. וזאת הבעיה השנייה - אני שונאת שהיא מסתירה ממני דברים, מה שקורה ומה שהיא חושבת, אז ישר כמובן היא השתמשה במה שאני שונאת את התכונה הזאת בה, ואמרה לי שהיא חשבה שביקשתי שהיא תגיד את האמת, תמיד. אבל זה היה ממש פוגעני, תמיד יש לה כל מיני יציאות מגעילות כאלה, היא הכי חסרת טאקט. אז מה אני אמורה לעשות בעצם?

שלום לך, מהדברים שלך נשמע שמאוד קשה לך מול אמא שלך. היא מעוררת בך משהו שלא משנה מה קורה את מרגישה נפגעת. אם היא מדברת את נפגעת ואם היא שותקת את מרגישה שהיא מסתירה ממך משהו, שבעצם היא חושבת על משהו פוגעני ואת נפגעת בכל מקרה. לא רק זה אלא שהבקשה שלך שהדברים ישתנו בתחום הזה משמשת נגדך ומהווה עבורה אפשרות לומר לה הכל בכל דרך שהיא רוצה. המשאלה היא שאמא תשתנה ויהיה קל יותר. חשוב לנסות ולהמשיך לעזור לה להבין מה את צריכה ממנה בצורה ברורה יותר, ובעיקר לא באופן של שחור לבן. אבל ייתכן וזו הדרך היחידה עבורה לראות את הדברים. לכן הדבר המשמעותי עבורך הוא לנסות ולהתמודד אחרת עם האמירות שלה. להבין היכן זה פוגש אותך ומדוע כל כך אכפת לך וכל כך מכאיב לך עדיין מה שהיא אומרת. זו משימה לא פשוטה וייתכן שתוכלי להיעזר באיש מקצוע לשם כך. אבל אני מאמין שזו משימה חשובה. דרור