ציפור רבת יופי

ליאת, שום שאלה, או בעיה, או טענה (חוץ מדלקת גרון, שמסרבת להיכנע לאנטיביוטיקה). דווקא תחושה של נחת ורגיעה של חמישי בלילה. פשוט התגעגעתי, אז באתי... מה שלומך? גם את שמחת כמוני לשמוע שהדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית? (במחשבה שניה, אני מהמרת בזהירות שאת היית בוחרת בנחליאלי. או אולי בעצם ביונק הדבש... :- ) אני דווקא לא איזו חובבת ציפורים גדולה, אבל הבחירה הזו גרמה לי לשמחה אמיתית. אני זוכרת, שכילדה קטנה, הייתי מסתכלת על הדוכיפת מסתובבת על הדשא, ומחכה שתפתח את כתר הנוצות שלה. כשהגיע לפני שנה בערך, השיר 'האמיתי' של שלמה ארצי, עם השורה: "לאן שלא תיסע תיקח, שני בגדים ודוכיפת", התאהבתי בציפור הזאת מחדש. בכלל, החוויה במילים של שלמה ארצי, מזכירה לי מפעם לפעם את אחת החוויות שבטיפול, כשמילים של המטפלת שלי, נוגעות בי נגיעה עמוקה עמוקה, מבלי שאני מצליחה להבין עד הסוף, מה היתה כוונת המשוררת. רק מרגישה את הדיוק, ישר בנשמה. עד כאן :- ). הרבה מילים בשביל דיבור על ציפורים. הזהרתי מראש, שזה רק הגעגוע שהביא אותי לכאן. סופשבוע של כיף יעלה

שלום יעלונת, לפני הכל, קוראת לך למגר את דלקת הגרון לאלתר. אצלי מה שעובד נפלא הם גלובולים הומיאופטים של פרופוליס ואכיניצאה כל שעה. נסי להגיע לבית מרקחת הומיאופטי ולשאול. את יודעת, אתמול, כשכתבתי לנטע על הג'וקים, נתתי את הדעת על האפלייה האכזרית שאנחנו עושים בין בע"ח אחד לחברו, ועל הפער הבלתי נתפס בין המילים השמורות ל"נמש" למשל, לבין אלו השמורות לרמשים. הדוכיפת הרוויחה ביושר את הבחירה שלה, גם אם יונק הדבש והעורבני תכול החזה חביבים עלי יותר באופן אישי. שניהם אורחי קבע בחצרי (מעניין שגם בבית החדש) ואת ביקוריהם אני מחשיבה כמחמאה ממש. הדוכיפת, כמו הבולבולים והאנקורים, וכמו תור הבית (בית חדש...), היא כל כך חלק מהנוף, עד כי אפשר לחטוא כלפיה בגסות הלב. מגיע לה, אין מה לומר. ומגיע לנו, כאומה, להשיב מעט תפארת אל חיינו, הלא כן? מתגעגעת בחזרה ליאת

ליאת, לא מופתעת בכלל, שכל החיות הטובות האלה, רדפו אחרייך אל הבית החדש. מה חשבת, שיוותרו עלייך? דלקת הגרון (כמעט) מאחורי. מנוחת סוף השבוע מיטיבה גם כאן. כנראה שפשוט הייתי צריכה להפסיק להתרוצץ. עוד יומיים של שיעול טורדני וקול קצת מאנפף ואני כמו חדשה. המשך מנוחה נעימה. פנינו לשבועות ולארבעת ימי החופש שהוא מביא איתו השנה :- ) יעלה

בלי שום קשר (טוב, אולי עם קצת קשר...) לאיזכור שמו של החתול הזהוב (אהבתי) שלי, אני שמחה שהתגעגעת, יעלה :-) טוב מאוד מאוד ומשמח לראות אותך כאן :-) וליאת, אפשר לפרגן גם לירדנה... (כל עוד היא הפסיקה עם מבצעי ההדברה שלה...) אני חושבת שהרמשים הרוויחו את הגועל שלנו ביושר. רק תנסי לדמיין את עצמך מלטפת ג'וק חום וגדול, נו, את מבינה... לילה טוב יקירותיי, הרגשה של בית, כשכולנו כאן... שלכן, נועם