מי אמר? - המשך

מה לעשות כאשר אני מזדהה עמוקות ומאמינה בכל לב רק בחלקו האחרון של השיר שכתבתי?

שלום אירוניה אני אענה לך להודעה זו, אבל אני כמובן מתייחס גם לזו הקודמת. אני חושב שיש הרבה אמת בשיר שלך. אשליות נותנות לעיתים כוח לחיים וחלומות מספקים לנו מוטיווציה ויכולת להמשיך. אבל את כותבת רק על אמונה בחלקו האחרון של השיר, חלק שמתכתב, אגב, עם הדיונים שעלו פה לאחרונה בנוגע לתקווה, לקיומה של התקווה ולתועלת שבה. ובצדק את מאמינה לחלק זה, שכן אכזבות ושברונות לב הם חלק מהחיים. והם נובעים אכן מההתקווה והיא שמזינה אותם. והמעבר בין זה לזה הוא חלק מהתנועה הבלתי-פוסקת של תקווה וייאוש, של חלומות שמתגשמים וחלומות שקורסים. לקוות לחיות בלי אכזבות ובלי שברונות לב היא האשליה הגדולה מכולן והיא כרוכה במשאלה שלא לחיות בכלל. ובוודאי שלא אפתיע אותך אם אכתוב שאם כתבת את שני חלקי השיר הראשונים, כנראה שבכל זאת יש בך איזה חלק שמאמין בהם, איזה חלק שמקווה.. להתראות דוד

תודה על התשובה המלאה רגישות והבנה...