שאלות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/05/2008 | 21:28 | מאת: שואלת

שלום, האם ניתן לסיים טיפול, לאחר שפצעים נפתחו ויש דימום פנימי ובאנולוגיה אומר גם חיצוני? האם המטופל יוכל לתפור את הבטן בכוחות עצמו, לסמוך על מעט כוחו שנשאר, מתוך הנחה שלא יוכל להיעזר בטיפול באופן בו רצה להיעזר? האם ישנה חשיבות טראגית לסיום טיפול בשלב בו ישנם הרבה תחושות פנימיות קשות, או אפשר והזמן יעשה את שלו מהרגע שהמטופל יסיים את הטיפול, והמטופל אכן יצליח לחבר את עצמו מחדש? דבר אחרון, טיפול מכאיב מאוד שהמטופל יודע שהוא רוצה לסיים אותו האם יהי נכון להישאר בגלל תלות ונזקקות שהתפתחו? בשורה התחתונה איך מטופל זוחל ומדמם החוצה מהטיפול ועומד על הרגליים ללא טיפול כלל? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
26/05/2008 | 22:01 | מאת: me2

היי מה נהיה איתך לא טוב עוזבים טוב נשארים!!!!!! תשמעי אין פה קטע מסובך.....אם לא טוב לך בטיפול תעזבי!!!!!!!!!!!!עדיף לעזוב מאשר להישאר ולסבול!!!!!!!התלות עוברת אבל לגבי הכאב והדברים שנפתחו וכל העניין הזה עם רגשות וכאלה.....קחי לך שתי פגישות וסגרי עניין.......!

26/05/2008 | 22:21 | מאת: בילבי

me2 יקרה זה לא כזה פשוט זה לא בסטה בשוק! יש פה רגשות כאב דברים שנפתחו. זה כמו ניתוח שבאמצע הניתוח משאירים את החולה ער עם כל הכאב בלי חומר הרדמה ובלי לסגור את הפצע!! שואלת יקרה, באחריותם של המטפלים להשאיר אותך בתוך הטיפול במצב קשה כדי שלא תשארי עם זה לבד..... אני מאמינה שלא טוב לך בטיפול ולהישאר בגלל תלות לא מומלץ להישאר אבל גם לזחול החוצה מדממת לא בריא ואפילו מסוכן. אין לי תשובה זה מסובך מדי :-( בילבי ילדת הברזל

26/05/2008 | 22:35 | מאת: דרור שטרנברג

שלום לך, בטיפול עולים לעיתים חלקים מכאיבים, לעיתים התחושה בתוך טיפול היא שלא ניתן לשאת אותו עוד. הרגעים הללו בהם ישנה פגיעות רבה, אולי גם כעס רב הם הרגעים בהם מתקיימים אותם רצונות סותרים לכאורה עליהם את מדברת הצורך בעזרה וטיפול והצורך להתרחק ולהחזיר את תחושת השליטה והידיעה שניתן להתמודד לבד. לדעתי לא נכון לסיים טיפול מתוך תחושה שכזו, מתוך בלבול ומתוך תחושה של הימלטות. בוודאי לא נכון להישאר לבד עם הכאב. אני חושב שיש טעם רב לנסות ולהישאר בטיפול, להתמודד עם הכאב ועם שאר הרגשות, כולל תחושה שאין טעם שאולי עולה. אבל גם אם תחליטי לסיים את בטיפול חשוב לנסות ולפנות לטיפול אחר. דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית