מיואשת:-(

בת 36 מטופלת חינם באיכלוב בעקבות (אונס לפני שלוש שנים). הטיפול עומד להסתיים עוד מעט (עוד ארבעה חודשים). ביקשתי שיאריכו לי את התקופה הם ביקשו שאגיש בקשה. ממה שהבנתי מהמטפלת שלי יש תקופת מקסימום, ושהיא לא יכולה לעשות דבר מבחינת הבירוקרטיה. שמעתי שלנפגעות התעללות מינית בילדות יש פרק זמן הרבה יותר ארוך ועוד כל מיני הטבות טיפוליים. כתבתי מכתב כועס מאוד בו על ההבדל בין כאב אחד לשני. אני לא יודעת אם יסכימו להאריך לי את הטיפול. המטפלת שלי יכולה לקבל אותי פרטי אחרי תקופה מסויימת ובגלל שהיא יודעת שאין לי כסף היא הציעה לי הנחה משמעותית. הבעיה היא שאני צריכה להיות בלעדיה תקופה ארוכה עד שאוכל להיות מטופלת פרטית שלה. הבנתי ממנה שבתקופה הזו אפשר שנהיה בקשר טלפוני או מכתבים אבל זה לא אותו הדבר. איך אני עוברת את התקופה הזו לבד? מה אתם מציעים לי לעשות? אולי יש משהו שאתם יודעים שאפשר לעשות כדי להישאר בטיפול? אין לי כוחות נפשיים להתעסק עם כל הבירוקרטיה הזו. תודה לכל מי שיענה

קרן שלום, מדברייך נשמע שהטיפול בו את נמצאת כרגע הוא טיפול טוב ומשמעותי מאוד עבורך. את כעוסה ובעיקר מרגישה חסרת אונים מול הפרידה, זמנית או מתמשכת מהטפלת שלך. לרוב, המחשבה במצבים כאלו היא על טובת המטופל, תוך ניסיון לאפשר לו המתנה על מנת שיוכל להגיע להחלטה משל עצמו האם להמשיך באופן פרטי או לא. מוסדות מנהיגים דרך שכזו כמדיניות כללית. אבל כמו בכל מדיניות ישנם גם חריגים. כאן עלייך לגייס את מעט הכוחות שיש לך ולבקש או שייתנו לך להמשיך טיפול פרטי ללא תקופת המתנה, או שיתאפשר לך להמשיך את הטיפול במסגרת הציבורית. את יכולה לבקש פגישה עם מנהל המקום, או לבקש ממנו זאת בכתב. אם זה לא יתאפשר את מוזמנת לשוב ולהתייעץ כאן בהמשך. דרור