שאלה

יש לי שאלה בנוגע לפנטזיות.. אני נורא מתביישת במה שאני הולכת לכתוב, לא דיברתי על זה עם אף אחד, גם לא בטיפול (וגם לא נראה לי שאני אדבר על זה שם... הסיבה היחידה שאני מרשה לעצמי לשאול כאן זה כי אני אנונימית...) אני נעה בין תקופות שלמות של התנזרות מכל מחשבה או עיסוק במין (אני בת 26) לבין תקופות של מחשבות בלתי פוסקות. (אני נמנעת לחלוטין ממגע ומקשר). מה שמאוד מציק לי, זה התוכן של הפנטזיות שלי. אני כמעט אף פעם לא מדמיינת את עצמי בתוך סיטואציה מינית, ובמידה ואני כן, זוהי תמיד תהיה סיטואציה אלימה ופוגעת. (נפגעתי בילדות, במשך מספר שנים, ללא אונס) הפנטזיות היחידות שלי שכן מתייחסות למין כאל דבר נעים ומהנה, הן תמיד על אנשים אחרים... בדרך כלל על אנשים שאני מכירה, בדר"כ על אנשים שאני מאוד אוהבת (לא אהבה רומנטית). כאילו יותר קל לי לדמיין אחרים בתוך מין חיובי, ולא מצליחה לדמיין שם את עצמי. אני מרגישה מאוד אשמה שאני מדמיינת ככה רגעים אינטימיים, כביכול, של אנשים אחרים. הרבה פעמים אני ממש מרגישה כאילו אני חודרת לפרטיות שלהם, או כאילו הם יכולים לראות עלי שזה מה שאני חושבת. זה נורא נורא מציק לי, אבל זו הדרך היחידה שלי לחשוב על מין כעל משהו מהנה... זה נורמלי? סוטה? אני צריכה להפסיק? איך מפסיקים? עזרה, בבקשה...

שלום ג', את מתארת פנטזיות בהן הסצינה המינית מתפצלת ל'טוב' ו'רע', כאשר ההיבטים האגרסיביים מתקיימים בנפרד מן ההיבטים של הרוך והנועם, מבלי שתיתכן סינתזה ביניהם. החלקים התוקפניים והפוגעניים שייכים לך, בעוד אלה הנעימים נמצאים אצל האחרים, כשהמבט החודרני שלך עלול "לזהם" אותם, אם רק יידעו... כמובן שלא מדובר בסטייה, אלא בביטוי של פיצול עמוק יותר, הגנתי, שכדי להבינו לעומק יש להתוודע לסיפור הקשה שמסתתר לו שם, בילדותך. כמובן שההמלצה הטבעית שלי היא לנסות להתמודד עם זה במסגרת הטיפול שלך, אך אם את חשה שזה עדיין קשה לך, תוכלי להתחיל ולחדד את הקשב שלך לפיצולים נוספים אפשריים - למשל בתפיסה שלך את עצמך - כרעה או טובה, ולנסות להכיר באפשרות שיש בנו גם מזה וגם מזה, ולא רק או - או. בהצלחה ליאת