אין

אף פעם לא חשבתי שאגיע למצה הזה, והנה אני כאן. "סיימתי" טיפול אחרי מעל לארבע שנים. במשך כל הזמן הזה לא תארתי לעצמי שכך נסיים. היתה פגישה קשה מאוד. המטפלת אמרה שהיא דיווחה עלי לפסיכיאטר המחוזי. שהם רק מחכים לאישור שלה. לא כל כך הבנתי ואני לא ממש יודעת איך זה עובד.. אבל כנראה היא כתבה לו מכתב, ומספיק שיחת טל' ממנה על מנת שיפעלו. זה לפחות מה שהיא אמרה לי. היא תפעיל את זה ברגע שהיא תחשוב שאני עושה משהו. למרות שאני כביכול כבר לא בטיפול אצלה. כאילו סיימנו. אבל מרגיש שזה כל כך לא נכון. אני לא יכולה להתמודד עם המצב. השארתי לה הודעה שתחזור אלי, אני רוצה לבקש ממנה שתבטל את זה. גם ככה אני לא ישנה בלילות, ועכשיו עם הידיעה הזאת אני פשוט מתמוטטת לחלוטין. לא מבינה איך היא יכולה לעשות את זה אחרי כל השנים האלה, עד שסוף סוף למדתי להאמין בה ולה. איך היא יכלה לעשות לי את זה ובו בזמן להגיד שאכפת לה ושהיא אוהבת אותי? היא מכירה אותי כל כך טוב. היא יודעת שמה שהיא עשתה זה הדבר הכי הכי קשה לי בעולם. כל הלילה היו לי סרטים שהנה תיכף ידפקו בדלת ויבואו לאשפז אותי בכפייה. כל כך מפחדת. לא מתפקדת בכלל. מחכה שהיא תתקשר אלי לבקש ממנה. לא יודעת מה לעשות אם היא תסרב לבטל את זה, לא יודעת מה לעשות עם הפרידה הכל כך קשה הזאת, עם הכאב הזה ששורף את הבפנים ומכלה אותו עד תום. אם רציתי כל כך למות לפני זה, היא לא יודעת איך וכמה מרגיש לי עכשיו במצב הזה. אם המטרה שלה היתה להרתיע אותי או "לשמור" עלי, היא לא יודעת כמה זה עושה רק את ההיפך הגמור. איך היא יכולה לעשות לי את זה? כשהיא אומרת שיש לי מקום כל כך מיוחד אצלה, שתמיד היא אומרת את זה. שהיא אומרת שאכפת לה ושהיא אוהבת אותי ושלעולם תהיה איתי. איך היא יכולה לעשות את זה ולהעמיד אותי במצב כזה? איך בכלל עובד העניין הזה עם הפסיכיאטר המחוזי? שולחים לו מכתב ואז גם מאשרים טלפונית? מספיק רק מכתב וברגע שהוא יגיע אליהם יפעלו? איך זה עובד? אין לה מושג כמה אני שונאת את עצמי ואת החיים עכשיו. יותר מתמיד. יותר מהפעמים בהם עברתי פגיעות. יותר מתמיד. שונאת את עצמי. שונאת את החיים. שיר

שלום שיר אני מבין שאת עוברת ימים ולילות קשים ושאת מודאגת לגבי אפשרויות פעולה שונות מצד הפסיכיאטר המחוזי. נשמע לי שנקטת בצד הנכון כאשר התקשרת לפסיכולוגית שלך. אני לא יודע כמובן האם היא תחליט לנהוג אחרת מאשר נהגה, אבל נשמע ברור שיש לך זכות לדעת היכן המצב עומד. בדרך-כלל נקיטת פעולה מצד הפסיכיאטר המחוזי אינה דבר פשוט והיא דורשת שיתמלאו תנאים חמורים, המצוינים בדיוק בחוק. תנאים אלה כוללים, בעיקר, מצב של סיכון לאדם או לאנשים סביבו יחד עם מחלה נפשית הפוגעת בכושר השיפוט. בנוסף, למרות שאני מבין שהמצב כרגע רגיש מאוד מבחינת יחסך לפסיכולוגית, הייתי מציע לך לא לבטל במהירות את האמון העמוק ואת הקשר שנבנה ביניכן במהלך השנים. נשמע שהיא אכן מנסה בכל כוחה לשמור עליך ולדאוג לשלומך. ואולי, עד כמה שזה מפחיד וקשה, תוכלי לבדוק האם את יכולה להישען מעט על האמון הארוך הזה ולהאמין שהדבר המרכזי המנחה אותה הוא הרצון לעשות את הנכון ביותר עבורך. בהצלחה דוד