צלקות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מקווה שמישהו יוכל לעזור לי.............אם לא תפנו אותי לפורום אחר בבקשה.... אני בגיל 31 סובלת מחיתוך עצמי שנים רבות וגופי בעיקר מכוסה צלקות כל פעם שאני מכירה בחור ואנו מגיעים לקטע של הסקס אני מתביישת שיראה את הצלקות..(רגלייים ובטן צידית) רוב הבחורים שהיו איתי התייאשו מזה שאני לא מוכנה להדליק את האור... להתקלח איתם או כל דבר שקשור לחשיפה אני מאוד רוצה להצילח בקשר החדש אבל לא יודעת איך להתגבר על הבושה... מה אומרים במצבים כאלה לבחור שבטח יסתכל על הצלקות ויגעל אני חיה בחושך הלחתוך את עצמי פגע לי בכל תחומי החיים אני בקושי עובדת לא למדתי בקושי סיימתי תיכון פשוט אין מוטיבציה רציתי שיהיה מישהו שיאהב אותי....שלא אתבייש בגוף שלי לידו.......... איך חיים ככה איך אפשר אחרת? מה בחורים יכולים לחשוב על זה? תודה לכם על ההתייחסות
כרמית שלום, חיתוך עצמי הוא לרוב דרך להפחת כאב נפשי, הוא מביא להקלה זמנית, אך כדברייך גורר איתו תחושות בושה ואולי כעס עצמי נוסף. אני מאוד יכול להבין את הקושי שלך ברגעים אינטימיים מחשש שיידחו ממך. משום שזה גורם לך כל כך הרבה סבל, ומשום שלדעתי החיתוך העצמי אינו הבעיה אלא אחד מהביטויים שלה חשוב שתקבלי עזרה מקצועית. כאשר לא תרגישי עוד צורך לחתוך את עצמך תוכלי לחשוב כיצד את מתמודדת עם הצלקות שכבר נשארו, כאשר גם פתרונות רפואיים אפשריים. דרור
תאהבי את עצמך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מי שיאהב אותך לא יעניין אותו לא צלקות לא גובה משקל או כל דבר אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!