.

מתה לישון או לישון ולמות זה כבר לא משנה, סליחה שעושה אידיאליזציה למוות, זה בסדר גם אם ההודעה תשלח לחלל ולא תגיע לשום מקום. מצטערת שלוקחת לכם מקום בפורום החביב במילים חסרי משמעות, מנסה לעשות פעולה "בריאה" כדוגמת הכתיבה מאשר לפגוע בעצמי. המרחק בין זה לזה הוא כחוט השני. אומרים תרגישי טוב אם תלכי לטיפול - הלכתי, אמרו גם -עבודה ,חברים, לימודים, חיוכים, תרומה לחברה, להיות חברה טובה, ילדה נוחה להורים, לשמור על חוקים, ללכת לסופר לקנות מצרכים, לראות סדרה טיפשית על החיים, לשלם וועד בית בזמן, לא לעקוף בפקקי תנועה, לקרוא ספר טוב, לעשות פעילות סופרטיבית, לתכנן עתיד, להתייחס בכבוד לסביבה, לשמוע מוזיקה טובה, להגיד מדי פעם לבן זוג אני אוהבת, להאכיל את החתולים, לא לקטוף פרחים שמורים, לסייע לחלש, להתעדכן בקורה בחדשות, לקרוא מספר מחקרים הזויים, לאכול בריא, לאכול המון בלי להקיא, לנסות לחיות בשלום עם עצמי, לא לחתוך את הגוף כשכואב,לא ליטול את נפשי, להגיד לא לסמים, לקיים יחסי מין כי צריך, להתקשר לאנשים שמחכים לשיחה כבר ימים, להנות מהשמש בבקרים, לעשות טיול כשמחשיך ומעלי הכוכבים, לכתוב שירה, ליצור הזדמנויות, לזכור ימי הולדת, לשמוע צחוק ילדים- כל זאת עשיתי. אז למה רע לי, למה הכל כואב, למה אני כותבת את השטויות שאני כותבת, למה לא יודעת להגיד די כשכואב לי, למה אני שותקת, למה לא אכפת לי אם אמות מחר בבוקר, למה עשיתי את כל הבריא ובתוכי הכל כל כך מרוסק, למה אני לא מסוגלת לצעוק, למה אני מחייכת, למה לאף אחד אין תשובות ולמה לעזעזל אני עדיין פה. אומרים מחר אולי יהיה אחרת, הכל תהליך שעוברת, אומרים שהכאב ידעך והחיים יקבלו צביון אחר, אומרים את חזקה את הכל עוברת, אומרים את בטיפול בגלל זה את כל כך מתפקדת, אומרים שהכל ישתנה כשחומרים יהיו מעובדים, אומרים הזמן יעשה את שלו, אנשים מדברים מדברים מדברים אז למה זו אני שרוצה כרגע להפסיק לנשום.

שלום לך, אני לא שומע בדברייך אידיאליזציה של המוות, אני שומע כאב עז המוביל ברגעים מסויימים, בעיקר בלילה להתגברות הרצון להפסיק את הכאב בכל דרך שהיא. את מדברת על הפער שאת חשה בין הבפנים המרוסק, לבין הבחוץ המתפקד, אולי מתפקד מדי. אני שומע את הייאוש שלך את התחושה ששום דבר ממה שהבטיחו לך שיעזור לא עוזר, ומכאן גם את תחושת הבדידות עם הכאב שלך. נשמע לי שחלק מרכזי בכאב שלך קשור לפער בין החוויה שלך מבפנים לדרך בה את נראית מבחוץ. ייתכן ואני חוזר על דברים שנאמרו לך אבל המשך העבודה הטיפולית, עיבוד החוויה הפנימית שלך יכול להביא להקטנת הפער הזה ועמו הקטנת הכאב. דרור

יקרה שלי אין לי מילים כבר אמרו לך הכל ואת מכירה את כל המילים והדרכים האופטימיות.... אולי כדאי שתגידי בטיפול שאת לבד ושאת לא יכולה להרפות את הבפנים לבחוץ.... אני בטוחה שהמטפל/ת שלך תהיה בשבילך זו לא בושה להגיד צריכה עזרה...... ואז לתפקד פחות וליפול יותר כשמישהו לידך.. אני פה איתך שולחת לך יד מלטפת ואוחזת בך חזק!! מקווה שתשני כבר הלילה...... אוהבת אותך את יודעת ומלווה אותך פה בדרך הכל כך קשה וגאה בך על ההתעקשות להרגיש טוב מבפנים קודם כל מבפנים כי מבחוץ את עושה באמת הכל:-( שלך בילבי ילדת הברזל

מה שאת אוהבת מילים: מאיר גולדברג קחי מה שתרצי, מי יסרב לך קחי את העולם כולו מי יוכל לומר לך לא אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך מי שאת רוצה יבוא אל תלכי עם מי שלא תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב יש לך זמן לגדול, כמה יפה את קחי את העולם כמו פרי קחי כל מה שאפשרי אין אחת כמוך, את כבר יודעת שתוכלי תמיד לבחור כל מה שתרצי לזכור תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב