ליאת,

הי ליאת לאחי יש ילד בן 4, לילד יש בעיות של קשב וריכוז, הוא גדל עם אמא שלא יודעת לחנך ולהציב גבולות (אחי לעומת זאת נוקשה יותר). נולדה לו אחות והוא מאוד מקנא. הילד לא מקשיב למה שמבקשים ממנו,הוא מרביץ לאחותו,נושך וכו'. אני מניחה שהוא מבטא את קשייו הריגשיים בדרך זו. בכל פעם שהילד מתנהג בצורה לא נאותה אחי מעניש אותו.זה לא משנה את התנהגותו ולמרות זאת אחי מתעקש להמשיך בדרך זו. אני (וגם שאר המשפחה) עומדת מהצד,מאוד מתוסכלת,לא יודעת איך לעזור לילד. מצד אחד -זכותו לחנך את הילד בצורה כזו,מצד שני ברור ש"החינוך" הזה מזיק מאוד לילד. מדובר בילד שבקושי אוכל,סובל מבעיית עור. אחי עיוור לכל הדברים האלה. הוא מתעקש שזו הדרך והוא ילמד. הילד מרבה לשאול אותנו האם אנחנו כועסים עליו (מכיון שכל הזמן ההורים שלו מעירים לו על כל דבר וכועסים, הילד אמר שאמא הרביצה לו ). אנחנו ממש מרחמים על הילד. ההורים התחילו טיפול אצל עובדת סוציאלית אך הפסיקו אותו מהר. הם לא מסכימים להדרכה הורית או להתייעצות.אחי בטוח שהדרך שלו הכי נכונה. הילד אוהב וקשור אלינו,נהנה להיות איתנו אך כולם עובדים ואין אפשרות להיות איתו כל יום. מה אני יכולה לעשות מהצד,כדי לעזור לילד ???? זה מטריד אותי מאוד,הלב שלי ממש נקרע מזה. תודה

שלום דנה, את מעלה שאלה חשובה, הנוגעת למנדט שיש (או אין) לנו להתערב באופן בו הורים מוצאים לנכון לחנך את ילדיהם. החוק מגדיר את החובה להתערב במצבים בהם יש עדות ברורה למעשי התעללות (כולל הזנחה הורית). בכל המקרים ה"אפורים" הידיים כבולות, והיכולת להתערב ולעזור תלויה ביכולת לגרום להורה להכיר בכך שמשהו בכל זאת לא בסדר. מניסיוני למדתי שהדרך הטובה ביותר לגייס הורים לטיפול וקבלת עזרה היא להתחבר למצוקה שלהם עצמם (של ההורים). כאשר את מעירה לאחיך בנימה שיפוטית או ביקורתית, מתעוררים בו ספקות וחששות שמא הוא אינו הורה טוב, ובתגובה הוא "מתבצר" בעמדה הבטוחה והיודעת, כדי להרגיש שוב שליטה וביטחון. לעומת זאת, אם תביעי את הערכתך למסירות ההורית שלו, לאהבה שיש בו, ללא ספק, כלפי משפחתו וילדיו, הוא יירגע ויהיה יותר קשוב. תוכלי להביע אהדה (אמיתית, רק אמיתית!) כלפי הקושי בהתמודדות עם ילד חסר שקט הסובל גם מבעיות התנהגות (אגב, זו באמת משימה מאתגרת ביותר עבור הורים), כלפי הקושי בהתמודדות עם משפחה מתרחבת, הקושי בהתמודדות עם התקפי קנאה, וכו'. נדמה לי שרק ממקום שיכול להתחבר למצוקה ולמבוכה של אחיך, תוכלי לקבל (ממנו) את הזכות להעיר ולהציע פתרונות אחרים. בינתיים, כל שתוכלו לעשות כמשפחה זה להעניק המון אהבה וסבלנות זה לזה ולקוות שחוויות טובות אלו יהיו משמעותיות ובעלות השפעה גם על האחיין הקטן שלך. בברכה ליאת