.

נכנעת אי אפשר לחיות עם פגיעה מינית הנפש לא עומדת בזה הגוף גם לא.

נקודה קטנה יקרה וחשובה המשפט שכתבת כל כך כואב אבל בקושי מבחינים בך כי אין שם בנושא ולא בכותב! מן נקודה קטנה כאילו שפוחדת שיראו או ישמעו אותך אך כל כך זועקת!!! אך כשפותחים את ההודעה הכאב קופץ לפנים כמו תאונה:-((((( ההבדל בין הנקודה הקטנה שיושבת במקום כל כך קטן ולכאב הכל כך גדול מזעזע את השקט. בילבי ילדת הברזל בואי קטנה תפסי יותר מקום מגיע לך בואי אני אפנה לכאב שלך המון מקום:-)

שלום לך, פגיעה מינית אכן מלווה ומכאיבה בדרכים רבות ובמשך זמן רב. נשמע לי שאת מרגישה כעת שאת לא יכולה להתמודד יותר עם הכאב הזה, שהוא בלתי נסבל ובעיקר מתקשה להאמין שזה יכול להיות אחרת. אני יכול להבין אותך, אני מניח שהשקעת עד כה מאמצים לא מבוטלים להרגיש אחרת וזה מתסכל. אני יודע שכרגע קשה יהיה להאמין ולסמוך אם אומר שזה יכול להיות אחרת, אבל כך אני מאמין וחושב. וזה עולה גם בחלק מהדברים שנאמרים פה בפורום מניסיון של מטופלות שעברו תקיפה או התעללות מינית. דרור

נקודה קטנטונת... אני חוויתי תקיפה מינית. וחיה עם זה. זה מה שיש. יש כל מיני סוגים של תקיפה מינית. יש את האונס שמלווה באלימות וכאב פיסי. לא עלינו.. ו.. יש את הסוג שלי. כזה בתחום האפור. ללא אלימות, ללא התנגדות, ללא כאב אפילו שיתפתי פעולה. שיתפתי פעולה ברצון מלא לא כי אני סוטה. בכלל לא. שיתפתי פעולה כי הייתי מן הסתם בת- 5. לא יודעת מה אמר לי הראש באותו הגיל. ולמה בדיוק עשיתי את זה. והוא היה חביב ונחמד ונתן לי סוכריות ועוגיות ומדבקות וכל מה שנפש בת חמש חפצה בו. וזה היה הסוד שלנו. ועכשיו אני שומעת על כל מיני סוגי תקיפה מזעזעים שכלולה בהם אלימות קשה. כמו אצל ש'. ואני אומרת לעצמי- איזו זכות יש לי בכלל להיכלל בתוך הקטגוריה הזו של נתקפות הרי לא חוויתי שום כאב. שום כפייה. שום אונס. אז אולי אני אמורה בכלל לשכוח מזה. למה לא?