ליאת

היי ליאת, מה שלומך? שוב אני נופלת למקומות של ייאוש,רוצה לחתוך הכל כאן ועכשיו,זה לא שווה את זה,לא יודעת למה לא ויתרתי,לא יודעת מה משאיר אותי בחיים ,אבל כנראה שיש משהו כזה. אני סיימתי את הטיפול לפני כחודשיים,אין לי למי לפנות,זקוקה נואשות לדמות מכילה,מחזיקה ומיטיבה ואין לי כזאת.המטפלת לשעבר שלי ,לאחר ששלחתי לה מייל חג שמח ערב פסח,היא התקשרה אליי,אז אמרתי לה שאני בתקופה קשה,דיכאון תמידי לא דיכאון כזה שמונע ממני לתפקד(אין דבר כזה שימנע ממני לתפקד כי אני לא מוותרת לעצמי אני נלחמת בשיניים ולמדתי להעריך את עצמי על זה שכשהייתי בתהומות הכי נוראיים עדיין היו לי את הכוחות לקום ) אבל הרגשה רעה ,גם אם קורים לי דברים טובים(וקורים...)גם אם הכל כביכול בסדר ועל 'מי מנוחות' אני עדיין בדיכאון ועדיין רע לי.משהו בי כנראה דפוק מהיסודות. היא אמרה לי בשיחת הטלפון שהיא שמחה לשמוע ממני ,שהיא חשבה עליי מאז שעזבתי וחשבה מה קורה איתי לרגע כמעט האמנתי לה שבאמת אכפת לה,אבל רק מהמחשבה הזאת זה לא יכול להיות שיהיה לה אכפת. היא גם אמרה שהיא יותר מתשמח אם אחזור לטיפול, אני די פגועה ממנה בפגישה האחרונה שלנו לא הספקנו לדבר על זה והיה חשוב לה שאגיע לעוד פגישה נוספת , שנמשיך מאיפה שהפסקנו כי זה דברים חשובים...אבל אני כבר החלטתי שמבחינתי אני לא מגיעה יותר בגלל שנפגעתי. מה שמצחיק זה שמכל אחד אחר היא הנקודת אור שלי,ואני מחבבת אותה אפשר להגיד אפילו אוהבת אותה(איך זה שמי שבחוויה שלי פוגע בי אני אוהבת אותו יותר?) אני בדילמה אני רוצה לחזור לטיפול,אני רוצה ללכת אליה ואני מאד רוצה לראות אותה,ואני לא אלך כי הגאווה שלי לא נותנת לי ואני רוצה שהיא תדע שאני יכולה לבד בלי טיפול, זה מה שאמרתי לה ואני לא רוצה לשבור לעצמי את המילה. לפעמים אני מוצאת את עצמי בוכה מגעגועים אליה, אין בכך שנפגעתי ממנה כדי להאשים אותה.. הרי היא לא התכוונה לפגוע וזה הדבר האחרון שהיא רצתה שיקרה.. זה שנפגעתי זה שלי ,זה לא קשור אליה. אבל למרות זאת אני עדיין קצת כועסת עליה וגם אם אחזור לטיפול יקח לי זמן להחזיר אמון בה. ליאת, מה את אומרת? חן

שלום חן, הדברים שלך הזכירו לי סיפור ילדות ישן, של ימימה טשרנוביץ' נדמה לי, על מוקי הקטן שברח מהבית ל'חוצלארץ', כי כעס על אמא. הוא ישב מאחורי גבעה, לא רחוק מהבית, נרטב בגשם, עד שנער השליחויות של המכולת פגש בו והחזירו הביתה על אופניו. אמא, כמובן, קיבלה אותו בשמחה ובזרועות פתוחות. אני חושבת שתכנים של מאבק ושליטה ("פרינציפים") הם חומר טיפולי חשוב מאין כמותו. זה מעניין, כי נראה שברור לך שהדרמה היא מאד שלך, ובכל זאת את מתעקשת לא לשבור לעצמך את המילה. זהו הפסד גדול, לך ולטיפול, ולכן אני מבקשת להיות נער השליחויות שיושיב אותך על סבל האופניים, ויחזיר אותך לטיפול. אין לי ספק שמחכות לך שם שתי זרועות פתוחות לרווחה. בהצלחה ליאת