ביטול פגישה

שלום, אני כועסת ומאוכזבת השבוע התבטלה לי הפגישה נתקעתי בפקק מעל שעה וחצי פעם ראשונה שזה קורה לי אני תמיד מגיעה בזמן הייתה תאונה ואני נתקעתי כמובן שעדכנתי מהדרך ...היא שאלה אם אני אהיה עד עשרים דק מהשעה ולא יכולתי להתחייב ידעתי שזה יקח לפחות עוד חצי שעה אני לא כועסת מעניין הביטול אלא מהגישה הלא אנושית שהרגשתי בקולה אני יודעת שאני לא רק שעה אבל זו התחושה החזקה שעברה לי בקולה גם אני נפגשת עם אנשים בעניין עבודה ובדיוק יום לפני קרה פנצר לאחד המתאמנים שלי. אבא שלו נתקע בפקק והאבא שאל עם אפשר להתעכב בחצי שעה. הרמתי טלפון למתאמן הבא וזה באמת התאפשר.אני יודעת שגם לשעות יש משמעות בטיפול, והמסגרת והגבולות מאוד ברורים לא ציפיתי שהיא תזיז את המטופל זה לא זה . היא יכלה לשאול לשלומי ולפחות לגלות קצת יותר אכפתיות תמיד יש לי נסיעה של 45 קמ וזה פשוט הרתיח אותי....מה שעוד לא נוח לי שכשנדבר בפגישה הבא זה ברור מאליו שהיא הבסדר הרי אני נתקעתי ואיחרתי ומה שנדבר זה על התגובה שלי במקום שהיא תסתכל גם על עצמה.אין פה צודקת או לא יש פה עניין של תחושות והיא הכאיבה לי מאוד ...אני.

ממש מעצבן כל כך מבינה זה נשמע מעייף להלחץ מפקק למהר לפגישה לרצות להגיע ולדעת שאין אפשרותת להתגמש וולבסוף לא להגיע כדי לשחרר קיטור להגיד כמה זה היה קשה אוף כמה אוויר היא יכלה לתת לך רק בכמה מילים קצת חבל לי בשבילכן:-( חיבוק יעשה משהו? בילבי ילדת הברזל

הי בילבוש כיף שאת פה:-)

בליבי תודה על תשובתך ...עברו כבר 4 ימים וכנראה שזה עדיין מעסיק אותי ...ככה זה שמרגישים קרובים תמיד יש את הצפייה והיא זו שיוצרת אכזבה ... האמת בזמן האחרון נמאס לי להרגיש כאבים ממנה כנראה שזה הזמן לפרוש"בשיא"... אבל אין לי אומץ. יש לי הרבה דברים על הראש והרבה מחשבות ואני לקראת הצעד הכי משמעותי בחיים שלי וכבר נמאס לי מכל "הדרמות" הללו שהטיפול יוצר אצלי...זה מתיש ...אחד הדברים שאני לומדת מזה אסור לי לצפות כי כאשר זה קורה אני חוטפת....לילה טוב אני.

יקרה לפרוש כשכואב מאוד זה לא "לפרוש בשיא" ואני לא חושבת שמה שאת מגישה זה "דרמות" טיפול או לא טיפול אל תשכחי לתת לגיטימציה גם לרגשות "נורמאליים" נתקעת בפקק רצית שיתחשבו בך עשית מאמץ והיא לא ראתה כמה זה חשוב. תחשבי לרגע שהיא לא הייתה המטפלת שלך לפעמים אנו שוכחים להרגיש את עצמנו עד הסוף ולפרגן לעצמנו בתוך הטיפול כי חלילה הרי מדובר במטפלת. בעיני זה לא נכון וזה עושה את הדרמות לא שום דבר אחר. איזרי אומץ ולמה בעצם שלא תלכי מחר ותאמרי לה משהו בסגנון- "תראי מטפלת יקרה טרחתי והתעקשתי להגיע למרות הכל ורציתי שתדעי ותאמרי לי שאת יודעת עד כמה זה חשוב לי להגיע ושזה חשוב גם לך, הכאיב לי שהיית קונרטית ולוגית ואני מסתובבת עם הכעס הזה כבר ארבעה ימים" שהיא תתמודד עם זה אל תעשי לארים את החיים קלים חבל זה בא על חשבונך. החיבוק עדיין בתוקף:-) בילבי ילדת הברזל

שלום 'אני', אני יכולה לדמיין את גודל התסכול וחוסר האונים מול ההכרה בזמן האוזל שלפני הפגישה, כשאת תקועה בפקק ויודעת ש(לפחות היום) הלכה הפגישה הטיפולית שחיכית לה וטרחת סביבה. זה מייאש, מעצבן ומכעיס. כשנוסף על כך נשמע קול לא ידידותי מעבר לקו, התסכול רק גובר, והופך לאכזבה ולזעם. אני רוצה להאמין שהמצב הבלתי נסבל בו היית השפיע גם על הפירוש שנתת לנימת קולה. הענייניות שלה נשמעה בעיניך לא אנושית. נסי לזכור שהתגובה הרגשית שלך היא ל*פרשנות* שאת נותנת לדברים שלה, ולא למילים עצמן, ופרשנות יכולה להיות לא מדוייקת או שגויה. כנראה שבאמת אין ברירה אלא לפתוח את זה מולה בפגישה הבאה, ולראות מה יעלה שם. בהצלחה ליאת