האם אני לא בסדר?

שלום רב ! לבעלי יש ארבעה אחים ואב אלמן מבוגר, אנו משלמים לו עבור פיליפינית , אך רק שלושה מהאחים משתתפים, כי הוחלט במשפחתם כי לשתיים האחרות אין כסף,{למרות שלאחת מהן יש והיא מסודרת יותר ממני} אני ובעלי מהלים עסק עצמאי ועובדים קשה מהבוקר ועד 9 בערב.בעלי עובד גם בשבתות, אחותו שאינה משתתפת בתשלום אינה עובדת מרצונה וחיה מקצבת צה"ל, אתמול אני מקבלת שיחת טלפון מחמי שהוא בא אלי שישי שבת כי הפיליפינית יוצאת לחופש, { חמי לא שולט בצרכיו והוא חולה) אמרתי לבעלי שזו חוצפה כי אחותו לא עושה כלום והוהוא רוצה לבוא אלי? אם אתה רוצה שיבוא תישאר השבת בבית ותארח אותו לא מתאים לי להיות איתו לבד במצב כזה, ואז הוא כעס ואמר שאני ממש חוצפנית ושמיצדו הוא לא יפתח גם כל השבוע, עניצי לו שאותי זה לא מענין ובזה הסתימה השיחה . האם זה נורמלי? האם אני היא שבאמת לא בסדר? (בנוסף להשתתפות התשלום לפיליפינית אנו גם כל שבוע מספקים לו מצרכי מזון רק אנו כזוג)

שלום מירב, הטיפול בהורים "סיעודיים" יכול להיחוות לעיתים כנטל כבד, ולעיתים כזכות גדולה. למרבה הצער, לא כל הילדים מצליחים לעמוד באתגר הטיפול בהורה הקשיש, ולמתבונן מהצד זה נראה לא פעם כאטימות, כפיות טובה ואפילו אכזריות. זכית להינשא לאדם שמוכן לשאת בנטל הטיפול באביו, כלכלית ופיזית. זה נכון שחלק משמעותי מהנטל נופל גם עליך, בהיותך שותפתו לחיים, אך את עשוייה להרוויח מהמצווה הזו ביום מן הימים, למשל כשילדייך ילמדו - גם הם - לנהוג כבוד באדם מוגבל ונזקק, ולנהוג בהגינות גם כלפייך בזקנתך... עדיין, ולמרות האמור לעיל, מובנת לי הרתיעה שלך מטיפול אינטימי בחמך. אינך חייבת לעשות זאת. תוכלי להביע בפני בעלך הערכה וגאווה על נכונותו לתמוך באביו במסירות כה רבה, ונכונות לסייע לו. עם זאת, הביעי את הרתיעה שלך מהטיפול הפיזי בו, ועמדי על כך שהחלפת חיתולים תיעשה בידיו של אדם אחר, מהמשפחה או ממישהו שיישכר למטרה זו כשהפיליפינית בחופש. הביקורת על אחותו המשתמטת אינה תורמת דבר. אחרי הכל, בעלך אינו יכול לעשות הרבה בעניין זה, ואחריותו לאביו רק הופכת נחוצה וקריטית יותר. נסי לחשוב איך לסייע לו בהתמודדות, ולא להקשות. אני מאמינה שסבלנות והשלמה מצידך יובילו להעמקת המחוייבות ההדדית ביניכם ולחיזוק הזוגיות שלכם. יישר כוח ליאת