היי לכם

דרור היי איך היה המשחק:-( בנו כותבות כאן על המון כאב בטיפול בגלל שחזורים של טראומות... וכשיוצאות מהפגישה נשארות בלי ליווי של המטפל ....... איך מטפלים לוקחים אחריות על מה שקורה איתן מפגישה לפגישה?:-( למה אין מרכז מיוחד לנפגעות תקיפה מינית או גילוי עריות שילווה אותן בתקופה בה הכל צף וכואב ושתהיה אפשרות לתמיכה מתי שהן מתפרקות כמו מה שאני קוראת כאן לפעמים. לא נראה שפגישה פעם או פעמיים בשבוע וכמה שיחות טלפון מספיקות לתמיכה נכון? אני קוראת את הבנות שכותבות כאן ש' למשל ועוד כמה) וזה לא מציאותי שהן ככה בלי ליווי צמוד.... זה לפעמים אפילו חוסר אחריות לגרום להן להצפה ולהשאיר אותן לבד:-((((((((((((( אוהבת בילבי ילדת הברזל

בילבי שלום, העלאת תכנים וזכרונות קשים בטיפול ובוודאי תכנים של פגיעה מינית וגילוי עריות היא חוויה קשה ביותר. זוהי חוויה מטלטלת שגורמת לעיתים לתחושת הצפה. החשש להישאר לבד עם הכאב מחוץ לפגישה הוא חשש ששב ועולה במקרים כאלו והתשובות להתמודדות איתו אינן נתונות אך ורק בידי המטפל. ישנה חשיבות לחוזק הקשר הטיפולי, לידיעה של המטפל ושל המטופל/ת שהטיפול כמה שהוא קשה הוא מקום תומך. חשוב שמלבד המטפל יהיו גורמי תמיכה נוספים. זה בהחלט יכול להיות כפי שהצעת מרכז לנפגעות תקיפה מינית, או הסביבה הקרובה למטופל. ועדיין, נכון ישנם רגעים הנחווים כבלתי נסבלים. הלוואי ויכולתי לומר שיש דרך אחרת קלה יותר כואבת פחות. אני לא מכיר דרך כזו. אני כן מאמין שתוך כדי ההתמודדות נמצאים כוחות לשוב ולהיאסף מתוך ההצפה שחווים. דרור