חוזרת

היי.בור גדול ובולעני מפריד אותי מהחיים שלי ומכל הטוב שבהם.אני מטופלת היטב ובידיים טובות, אבל עייפה מלהיות "בתוך" עצמי ומרגישה היום שאני לא יכולה לסופ"ש הזה.למאבק להישמר מנפילה לבור הזה.מרגישה שנגמרו לי התשובות לעצמי.ומה יהיה עם זה שהבור הזה תמיד נשאר בסוף...ואיך משהו כל כך חלול וריק יכול להרגיש כל כך כבד..

שלום ויק, ברוכה השבה אלינו. קצת תהיתי לאן נעלמת. אני שמחה לשמוע שאת בידיים טובות. גם כשאנחנו מוחזקים היטב, לא תמיד הכאב מרפה, וההתמודדות נמשכת. התיאור שלך הזכיר לי מושג מעולם הפסיכואנליזה (הלקוח מעולם האסטרופיזיקה), המכונה 'חור שחור', ומכוון לאותם מרווחים שבין הפגישות, הנחווים כקטיעה ברצף ההכלה וההחזקה של הטיפול. עבור אנשים מסוימים, החור השחור מייצג איזו תהום אין סופית, בור ללא קרקעית, של חוסר משמעות, תוהו ובהו וחרדה גדולה. הייתי רוצה לשלוח לך תקווה לכך שעוצמתו המצמיתה של האין תתחלף בהדרגה בתחושת קיום ומשמעות, בשלווה ובקבלה עצמית. מחזיקה לך אצבעות ושולחת עוד ועוד כוח. ליאת

ליאתי תגיד יקרה החור השחור הזה הוא נורמאלי? מה זה אנשים מסויימים מה מאפיין אותם? זה עובר? איך מתמודדים איתו? מטפלים יודעים עליו? בילבי ילדת הברזל