קשר עין - בתקווה למענה הפעם...

שלום, אני שולחת את שאלתי זו בפעם השלישית, בתקווה להתייחסות. להלן נוסח השאלה הקודמת, והתשובה שקיבלתי עליה: אני בטיפול מספר שנים ויש לי קושי רב ליצור קשר עין עם המטפלת שלי. כבר שנים אני מנהלת איתה שיחות בלי להרים את עיני כלל (או במקרה הטוב - לשבריר שנייה בלבד.) לפעמים אני יוצאת מהחדר בלי לדעת אפילו מה צבע החולצה שלבשה! קושי זה מוכר לי מטיפולים קודמים שעברתי, בין שמדובר במטפל או במטפלת (הקושי קיים בעיקר בשיחות טיפוליות, ולעיתים נדירות במידה מועטת בשיחות עם אחרים) . אציין שבעבר העליתי את הנושא בפניה, אך לא נראה שיש לה פתרון. מה ניתן לעשות? הבעיה מפריעה לי מאד! ותשובתו של דרור: קשה לדעת מכאן מדוע בדיוק את מתקשה ליצור קשר עין. אבל לעיתים אי יצירת קשר עין יכולה להעיד על חרדה. את מציינת שזה קורה לך בעיקר בטיפול מה שמרמז שככל הנראה רמת החרדה שלך גבוהה, לא רק מהנושאים שהועלו, אלא בעיקר מהמטפלת. עצתי היא לא לחפש אצלה תשובה, אלא לברר בעזרתה ממה את כל כך חוששת. מה מטריד אותך. מה בקשר העין מאיים עלייך. אני מאמין שבהדרגה, עם עיבוד החשש תוכלי יותר ויותר להעז ולהסתכל עליה וכאן מגיעה שאלתי הנוכחית: אם זו אכן חרדה לא ברור לי כיצד היא עולה בקנה אחד עם הציפייה הרבה שלי למפגש איתה, ועם התחושה הנעימה והטובה במחיצתה. היא כלל לא טיפוס מאיים או מלחיץ. להפך! היא מקבלת אותי באמת, אע'''פ שאני לא מקבלת את עצמי... ואולי בעצם כאן טמונה התשובה? אשמח לשמוע את דעתך, דוד.

שלום ל z.z אני מבין כי היה קושי מסוים עם השאלה שלך לדרור. אינני יודע בדיוק את הסיבה לקושי אבל אני בטוח שדרור יגיב ויתייחס לכך בפעם הבאה שלו בפורום. בנוגע לשאלתך השניה, אני מצטרף לדרור בכך שיכולות להיות סיבות שונות, המשתנות מאדם לאדם, והמקשות על יצירת קשר עין, כאשר חרדות מסוגים שונים הן אכן האחראיות הסבירות ביותר לכך. המידע שהוספת אכן מפחית את הרושם של חרדה (אם כי לא מעלים אותה לחלוטין - אנשים חווים תחושות שונות, לעיתים מתנגשות, ברמות שונות של מודעות, במהלך טיפול) אך משאיר את השאלה, לכן, פתוחה ביתר שאת. את מציינת כי הקושי מופיע רק בשעות טיפול, שעות שרמת האינטימיות והחשיפה גבוהות בהן על פי רוב. דבר זה מגביר את הסיכוי למבוכה ויכול לתרום לקושי ביצירת קשר ישיר, בהקשר של תכנים העולים. בנוסף, ייתכן כי את זקוקה כרגע למטפלת שלך לא כאדם בפני עצמו, אלא בעיקר כנוכחות מקשיבה ומיטיבה. דבר זה יכול לגרום, ברמה לא מודעת, לרצון להימנע מהיכרות עמה כאדם (כיצד נראית, מה לבשה). אבל כל אלה באמת ספקולציות לא מבוססות, וכפי שדרור אומר, שאלה שכזו יכולה להיחקר באמת ולעומק רק במסגרת הקשר הטיפולי, בתוך החדר. וכמובן, את יכולה גם לבדוק, מהו הדבר אליו קשה לך כל-כך להישיר מבט. בהצלחה דוד

מעריכה מאד את התיחסותך המפורטת. תודה!

שלום לך ההודעה שלך מזכירה לי מפגשים של פעם ב... עם קרובת משפחה ,רחוקה. שמתי לב, בזמן שיחה אתה , היא מסתכלת בכל איזור בגופי ,מלבד לתוך עיני. יתכן ,וגם עם אחרים היא נוהגת כך בזמן שיחה ,לא יודעת לומר בבטחון .אבל אין לי ספק שלא מדובר בחרדה כל שהיא. אני זוכרת שגם אמה השתמטה ממבט לתוך העינייים בזמן שיחה . חשבתי ,שאולי מדובר באיזה דפוס התנהגותי לא מודע העובר בירושה ,והנובע ,אולי, מתרבות מנטאלית ,אצל סוג מסוים של אנשים. אולי כן - ואולי לא. ניסיתי...

אינני יודעת - כפי שציינתי, התופעה באה לידי ביטוי בעיקר בהקשר טיפולי או במקרים של חשיפה אישית גבוהה. בכל אופן, תודה על התגובה