יש מילים שלא אומרים?

היי ליאת איך מספרים למטפלת דברים קשים? מבחינה מילולית... יש דברים שנראה לי שבחיים אני לא אהיה מסוגלת להגיד ולספר, להוציא מהפה, למרות שהייתי רוצה.. מילים קשות מידי, מילים מביכות, מילים "רעות"... שגם לכתוב אותן אני לא מסוגלת... כי יש מילים שפשוט לא אומרים... יש משהו שמציף, שמשפיע עלי חזק מאוד בכל המובנים, הלילות לבנים יותר מתמיד, המון ניתוקים, פלשבקים... ויש דברים שאני יודעת שצריכים לצאת ממני אליה.. אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת להגיד אותם, לא לכתוב אותם, לא להוציא אותם בשום דרך שהיא. לעזא... איך אפשר להגיד לה מה קרה שם במקום ההוא, עם האיש ההוא, איך אפשר להגיד לה מה עובר לי עכשיו בראש, את התמונות, הזכרונות, ה.. הכל?.. זה נראה לי הדבר הכי מביך בעולם, הכי קשה, הכי.. כנראה בלתי אפשרי לי... אז איך עושים את זה? ובכלל... איך זה ירגיש לה? איך זה מרגיש למטפל כשהמטופל מספר דברים ומשתמש במילים קשות, מביכות, מגעילות? שיר

היי שיר, אני כל כך מבינה אותך.. אני חושבת שאני נמצאת 4 שנים בטיפול כי אני לא יודעת לדבר על זה והיא פשוט מחכה שאני אתחיל לדבר ולספר, (ולכן לפעמים אני מרגישה סתם שריפה של זמן אני כאלו מגיע כבר בלי סיבה .. כי אני ממש לא רוצה לספר כלום הגעתי כי אני סובלת) לצערי, אני באמת לא יודעת איך ניתן לתאר במילים מקריים סדיסטיים כאלה אני לא אומרת כלום, מה שכן יוצא ממני לאט לאט, זה בתקופות של "נפילות" כשיש פלאשבקים אז תוך כדי התיאורים של התחושות שקצת אני מספרת ומתחבר לו הסיפור לאט לאט. אני יודעת שלא עזרתי לך , אבל לא יכולתי שלא להגיב כי זה כל כך מוכר לי מה שתיארת..

היי רחל, דווקא עזרת... בידיעה שאני לא היחידה... חשבתי לעצמי שאני בטח היחידה שהולכת כל כך הרבה זמן לטיפול (מעל ארבע שנים) ולא מסוגלת לדבר, לספר, להעביר דברים למילים... ומסתבר שכנראה אני לא היחידה.. תודה שיר

שלום לשיר, ולרחל גם אני חושבת שאין מילים רעות, יש רק מעשים רעים, חוויות רעות, זיכרונות מרים, רגשות קשים. הטיפול הוא מקום אליו אפשר להביא את כל אותן חוויות, רגשות, זיכרונות ותחושות, שנשמרו עד עתה תחת מעטה כבד של הסתרה מפאת הבושה והאשמה. אצל נפגעי טראומה רבים, מאוחסנים הזיכרונות כתמונות, ריחות, תחושות גוף, צלילים - ופחות כמילים. המפגש עם התחושות הלא-מילוליות הללו נחווה בחריפות רבה, שכן החושים שלנו לא עושים לנו הנחות. דווקא בשפה - כך אני חושבת - אפשר לרכך דברים, להסביר אותם, ללמוד להבין אותם מחדש, לתהות על פשרם, ואולי גם לשלוף אותם מהמרתפים האפלוליים והקרים, להתבונן בהם לאור היום, ולהיות מסוגלים להתמודד עם הממדים המציאותיים שלהם. היכולת לתת מילים לטראומה, לכאב, לזעם, לאשמה ולבושה, דורשת הרבה אומץ ומאמץ. זוהי עבודה איטית, קשה ומייסרת. לשפה יש חוקים, יש תחביר, יש ארגון ולוגיקה. לטראומות יש שפה אחרת. זוהי שפה כאוטית, חסרת היגיון, מתעתעת, מוליכה שולל. הטוב והרע מתערבבים, המואר והאפל, האסור והמותר, האוהב והאויב. אני חושבת שמלאכת התרגום אפשרית, וכמטפלת אני רואה זכות גדולה באפשרות לקחת חלק בתהליך הזה, גם כשהוא קשה ומטלטל. לכן, נדמה לי שהתשובה שלי היא: לא, אין מילים שלא אומרים בטיפול. בברכה ליאת

כנראה אין לי אומץ... מספיק... לפעמים אני חושבת שאני לא מתאימה לטיפול, כיוון שאני לא מצליחה לדבר.. כמעט בכלל.. יעידו כל כך רוב הפגישות שהיו עד היום... ליאת, זה הדבר הכי הכי קשה... להשתמש במילים.. להעביר למילים... אני בכלל תוהה אם באופן כללי יש מספיק מילים שיכולות לתאר דברים כאלה.. המילים כל כך קטנות לעומת עצמת הרגשות, התחושות, החוויות... מילים הן "רק" מילים.. ועדיין, הן כל כך קשות לי לביטוי... אם בכלל אפשריות... תודה ליאת שיר