לפסיכאטר יועץ-תגובה ל"פורקן" רגשות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בתגובה לביקורתך לגבי פורקן רגשות,ברצוני להעיר לתשומת ליבך כמה דברים. אני סבלתי מהפרעות אכילה-אנורקסיה,בולמיה ואכילה כפייתית במשך הרבה שנים. הצלחתי להחלים לגמרי. במשך כל השנים בהן הדחקתי את הרגשות שלי,התעלמתי מהאירועים שהובילו אותי לבעיות אלה,הקפתי את עצמי בחומה,התנתקתי מהמציאות,העדפתי לברוח לאוכל ולא להודות בכך שאני חולה - מצבי הלך והחמיר. ברגע בו העזתי להודות בכך שאני חולה,להסכים שאני זקוקה לטיפול,להבין שהדרך היחידה להתמודד עם המחלה היא לא לברוח אל האוכל - "התרופה",אלא לדבר על הבעיות שלי ולגלות בצורה מבוקרת מה הביא אותי לבעיות האלה - החל תהליך ההחלמה שלי. כדי להסביר לך בצורה ברורה יותר את כוונתי,אני יכולה לתאר לך את מצבי בתקופת הדחקת הרגשות כמצב בו רגשותיי כלואים בתוך סכר מים.בצורה מבוקרת עם טיפול יכולים להיווצר הבקיעים הראשונים בסכר - בקיעים שיובילו לפורקן ראשון של הרגשות.הסכנה הגדולה היא התעלמות מאותם רגשות ואז נוצר סדק ענק בסכר והצפת רגשות שיכולה לגרום לתגובות שונות אצל החולה. לכן אני רואה חשיבות רבה בשיחות,בהפסקת ההכחשה והתעמתות עם הבעיות כי זו הדרך היחידה שיכולה להביא להחלמה. אתה כפסיכיאטר מעדיף בוודאי טיפול בכדורים כגון: סרוקסט או אחרים,אך אין זה פותר את הפרעות האכילה,זה רק מקהה את החושים והמחלה יכולה להכות בחוזקה בשלב הבא. מי יתן ויימצא ה"כדור" המתאים שבמינון נכון יפתור את הפרעות האכילה לחלוטין. בברכה מיקי
היי, מיקי. סתם הערה למחשבה - לא נראה לך שאת לוקחת את המקרה הפרטי שלך ועושה הכללה קצת מוגזמת. בתור מישהי שגם נמצאת בדרך הקשה הזו שנקראת טיפול, ומנסה להחלים מבולמיה ומהפרעות אכילה בכלל, אולי באמת הדרך הזו קשה מדי וכואבת מדי לאנשים מסוימים ? אולי באמת יש דברים שעדיף להם להישאר מודחקים ולא להתפרץ החוצה כי אין מי שיוכל להתמודד עימם ? ואולי מה שמתאים לנו לא מתאים לאחר ? הפרעות אכילה מתפתחות מכל כך הרבה גורמים, וכל אדם מגיע אליהן ממקום שונה, ועם חוויות שונות. נראה לי שרק האדם בעצמו יודע מתי הוא בשל לטיפול ומוכן להתמודד עם הדברים, וכל הרעיון של לדחוף אנשים לטיפול ולשיחות הוא מסוכן, כי מה קורה אם האדם באמת עוד לא מוכן להתמודד עם מה שיעלה ויחשף ? או לחילופין מה יקרה אם הדברים לא יעלו, מה ההשלכות של טיפול כושל כזה על העתיד, אולי כשאדם בא לטיפול כשהוא לא מוכן להחשף והטיפול לא מצליח, התסכול והאכזבה יכולים למנוע ממנו לנסות פעם שניה, כשיגיע לשלב בו הוא כן מוכן. סתם, נראה לי שצריך להיזהר קצת יותר, בכל הקטע של לעודד אנשים ללכת לטיפול בהפרעות אכילה ובכלל, וזה משהוא שגם חוויתי אותו על בשרי. אביב.
לאביב שלום, נראה לי שלא הבנת את כוונתי בעניין פורקן הרגשות ואין אני עושה הכללות. אי אפשר להכריח חולה לקבל טיפול או לשוחח על בעיותיה אלא ברגע שהיא מוכנה לכך והרצון בא מתוכה עם ידיעה ברורה שטיפול כזה כרוך בשילוב של מטפלים מקצועיים,תמיכה וכמובן רצון עצמי להחלמה. אני העזתי להודות בכךש אני חולה,אני זו שבקשתי טיפול כי הבנתי שהדרך בה נקטתי עד אז - לא עזרה לי אלא רק החריפה את המחלה. להתראות מיקי
אם איכשהוא התכוונת גם אלי אז סליחה
עוד דעה קדומה - מדוע אתה חושב שאני מעדיף לטפל בכדורים
נראה לי שזו תגובה מותנית אצלכם, הפסיכיאטרים.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
