קנאה

יש לי שני ילדים. בת בת 7 ובן בן 5 ו 1/2 . שניהם באותם חוגים. לא יחד, בקבוצות שונות, אך אותם חוגים. הבת מקנאה בהתקדמות הבן. דיברנו כבר שקינאה זו הרגשה טבעית. סיפרנו את סיפור יוסף ואחיו ושוב הסברנו שקנאה היא טבעית ורק חשוב לדעת מה עושים איתה. פשוט נראה שככל שהוא גדל, ו"תופס" עוד טריטוריות שלה (כמו קריאה וכתיבה) קשה לה יותר. איך אפשר לעזור לה? אודה לכל רעיון. :)

ערב טוב, אם חזרתם לעיין בסיפור יוסף ואחיו, ודאי הבחנתם בעובדה המאד גלוייה לעין, שליוסף היה מעמד מיוחד מאד בעיני יעקב אביו, שקיבל גם ביטוי חיצוני בולט (כן, כותונת הפסים המפורסמת), ושלקנאת האחים היה בסיס מוצק. הגם שקנאת אחים היא עניין טבעי ושכיח, ברוב המקרים יש לה סיבות מובהקות, ולפעמים גם מוצדקות. אח צעיר ו'אטרקטיבי' יכול להדיח גם את הילד המוצלח ביותר לעמדת המקום השני, או לפחות להכריח אותו להצטופף קצת בעמדת המקום הראשון... ככלל, רוב הילדים מצליחים להסתדר בסופו של דבר עם תחושות הקנאה, ולבסס לעצמם תחושת ערך בזכות עצמם. לפעמים, כאשר קיימת *באמת* העדפה (מודעת או לא מודעת) של הילד האחר או התפעלות מופרזת מהישגיו, תחושות הקנאה נשארות ברמה זו או אחרת כל הזמן, ולעיתים מתמידות עד לבגרות. במקרים כאלה, גם ניסיונות כנים של ההורים לחלק את התשומות הרגשיות והחומריות שלהם "שווה בשווה" לא מצליחים לשכך את הקנאה. במקרים אחרים, ההורים כל כך מרחמים על הילד המקנא, משתדלים לפצותו ולרצותו, עד כי הילד מסגל לעצמו עמדת 'מקופח תמידי', המזכה אותו בתגמולים בלתי פוסקים. לכן, לדעתי, יש טעם לנסות ולשוחח ביניכם (ההורים) ולנסות להבין מה באמת קורה לבתכם, והאם תחושות הקנאה שלה גבוהות מהמקובל. אם לדעתכם יש כאן מצוקה חריגה, כדאי לבדוק באומץ האם משהו בהתנהגותכם 'מתדלק' בדרך כלשהי את תחושות הקנאה שלה. נסו למצוא את התחומים בהם אתם מצליחים להתפעל ממנה *התפעלות אמיתית* (זהירות - ילדים מבחינים בקלות מתי אנחנו מזייפים!), ולזמן מצבי הצלחה והישג באותם תחומים. הישמרו מאד מהרחמים, שכן הללו יוצרים בילד תחושת נחיתות וספק ("אם מרחמים עלי כנראה שאני באמת מסכן ומקופח"). אני מניחה שכמו בכל משימות ההורות, גם כאן נדרשת מידה של אינטואיציה בריאה עם הרבה סבלנות ואהבה. בהצלחה ליאת