לטלי פרידמן

היי טלי, הייתי פה, דפדפתי, ואת יודעת מה זה רק הגביר את תחושת הבדידות שלי עוד יותר. עכשיו אני מרגישה שאיבדתי גם אותך, לכולם, ושנשארתי באמת רק עם עצמי. איתם עברת את ימי החג, ואני התייסרתי לי לבד, ולא העזתי להתקשר ולהפריע. ובקצרה זה גם מסביר קצת את המחשבות האנורקטיות, שיהיה לי תירוץ לשמור אותך גם קצת בשביל עצמי, ושתיהיה לך סיבה להיות גם איתי ולהילחם עבורי. סליחה על הבוקר, אני יודעת שהיה קשה. מקווה שלא איבדתי אותך לעד. ר.

סתם תוספת קטנה, אם קראת את ההודעות, אני מקווה שאת גם חושבת כמוני עכשיו, שמה הטעם להיות פה ? בשביל שיחכו לי בפינה ויעלמו כשהצלחתי בכל זאת, למרות הכל. ר.

אביב יקרה, לא, אני לא מקבלת את העובדה שהיית לבד. זו לא עובדה כי אם התחושה הפנימית שלך. אל תשליכי את שיחות הטלפון הצידה כאילו הן לא היו. נכון, לא הייתי כל הזמן איתך, אבל איכשהו דווקא בחלקים הקשים שלך הייתי נכונה להיות איתך, באותם רגעים ספציפיים, מה שאני לא בטוחה שזה היה כך אצל האחרים. תחושת הבדידות אינה קלה, ואני חושבת שאלו שמחכות לך בפינה גם מדגישות את העובדה שכשלא תיהי "בסדר" הן תשמחנה להיות איתך. זהן חלק גם מהרצון האנורקטי, מן הסתם. אני אהיה איתך אביב, אני מבטיחה, בכל מצב. כשיהיה טוב וכשיהיה רע. המקום הייחודי שלך אצלי, יישמר. עד שתחליטי שאינך רוצה בו עוד. אבל זוהי החלטה שלך. וגם כשתחליטי, תמיד יישאר לך מקום אצלי. ראיתי את מכתבך למעלה לגבי פורקן הרגשות. אני מאמינה שחלק מהדברים נובעים ממה שהתרחש בבוקר. נכון, זה לא קל לפרוק רגשות, להתפרק מהגנות, להיחשף ולחשוף. אבל זו חלק מהדרך...והדרך לא קלה. יש לי שיר מקסים בשבילך, משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה "לתת" לך אותו. הוא כרגע לא אצלי, אך אני מבטיחה לחפשו ולהשאיר לך אותו פה. בשבילך. את יודעת איפה למצוא אותי... שלך, טלי פרידמן