אני כבר לא כאן?..

אין שום רעש סביבי , אין גם שום קול מוכר , רק התלחששות רחוקהההההה ועמומה ממני . ואני ?! .. בכלל לא כאן , אני?! .. פשוט לא כאן .. זה רק הגוף שלי .. ש"קפוא" כמו איזה מתה , והנשמה שלי הזו ככ מיוסרת , כואב לה , היא זו שצועקת עליייייי. הידיים ממשיכות להכאיב לי , נו (((((((((דיייי ))))))))) כבר טיפשה.. תגיבי , תצרחי ... תברחי .. תבעטי.. תשתוללי.. תעשי כבר משהוווווווו (((((((((רבאק , מה נסגר איתך? ))))))) פשוט ..תעשי ... והמחשבות נודדות בי , אני ב"חצי הכרה"?.., אני לא מצליחה לראות סביבי כבר כלום, לא רואה. אין לי כח . העיניים שלי לא מפוקסות . אני קפואה . אני רוצה לזוז . אבל אני לא מצליחה . זה מרגיש שהכל מסתחרר סביבי , אין לי אויר . אין לי אויר . אני לא יכולה עם המחנק הזה בגרון . דיייי , זה הורג אותי . באיטיות כואבת . ואני לא זזה . אוףףף (((((((( קומייי )))))))))) כבר לעזאזאל איתך .. קומייי כבר .. מה יש לך ???? הקול הפנימי הזה ממשיך לזעוק בתוכי . ואין לי כח להתמודד איתו .. אין לי כח. אני לא יכולה לו.הוא חזק ממני . ואין פה בכלל ידיים שנוגעות . אין פה כלום . זה הכל בראש הדפוק שנהייה לי . זה הכל (((((((((רק))))))) בראש שלי . מטורפת אחת . השתגעת כבר לגמרי??... . לא יודעת. לא ידוע לי .. עד מתי אוכל להמשיך להרגיש ככה. וכרגע נמצאת במצב שלא מאפשר לקום . לא אי אפשר , רק , נופלת .. עמוק עמוק עמוק וממשיכה לשאול ... ..איפה היא ?.. איפה התחתית?... :-(( שרית

הי שרית אני לא יודעת איפה התחתית...אבל אני לא רוצה שתגיעי אליה..אפשר להציע לפרוס לך רשת ביטחון? אני שולחת לך שקט ושלווה,ואני מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו ((: (וחיוך ) הדברים שאת כותבת פה נשמעים כל -כך בלתי אפשריים, רק רוצה לקחת ממך חלק מהכאב (הלוואי ויכולתי! ). תחזיקי מעמד אופיר

סליחה על התגובה המאוחרת .. קראתי אותך רק לא הצלחתי להתעלות ולענות .. תודה רבה אופיר על מילותיך החמות , תודה על היד שלך שאוחזת .. זה אכן מרגיע ביום כזה ובכלל בשבוע כזה סוער שעובר עליי ..לזכור שיש אנשים טובים מעריכה המון את התמיכה שלך . תודה רבה !!!! סופש רגוע ונעים. שרית

מה שלומך אני רואה שלא הכי טוב:-( <> שאלה אותך שבוע שעבר מה האבחנה שלך ענית לה איפה שהוא? מחבקת

תודה שאת כאן .. עניתי ל<> .. משום מה זה לא עלה ..אולי היה עומס הודעות וזה איכשהו התפספס .. אני אכתוב לה בימים הקרובים שוב , בעיקרון אני לא מתויגת לא ע"י הפסיכאטר שהיה עד לפני כמה ימים :-(.המטפל שלי .. ולא ע"י הפסיכולוג שמלווה אותי בשנתיים האחרונות ..בשום אבחנה .. לדעתם אין טעם לעסוק באבחנות של מה נהייתי בעקבות אלא .. לטפל בבעיה עצמה. חיבוק ממני.

שלום שרית את כותבת ברגישות, ונשמע שגם בדיוק רב, על תחושות קשות וסוחטות כוח העוברות עלייך. בזמן שכזה עיקר הסוד הוא במציאת ההתייצבות, נקודת משען לבלימת הנפילה, ולנוח מעט במקום. בזמן שכזה גם חשוב, ככל שניתן, לגשת למקום תומך, מחזיק, המסוגל לעיתים לספק גם מעט כוח נוסף. נדמה לי שהכתיבה שלך היא מקום שכזה. למרות היאוש והשיתוק את מצליחה להתבונן פנימה ולהעביר בצורה כנה את הנוף הפנימי. אני מעודד אותך להמשיך ולהשתמש בכלי זה, ובכלים אחרים של ביטוי ויצירה, גם במסגרת הפורום וגם בכל מסגרת אחרת שתחושי שתועיל לך בהתמודדות. בהצלחה דוד

מנסה למצוא את המקומות הנכונים להשען .. לפעמיים זה מרגיש שכל מקום מתנדנד .. תודה על היציבות התמידית כאן .. תודה לך. שרית