אני כבר לא כאן?..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/04/2008 | 18:20 | מאת: ש'

אין שום רעש סביבי , אין גם שום קול מוכר , רק התלחששות רחוקהההההה ועמומה ממני . ואני ?! .. בכלל לא כאן , אני?! .. פשוט לא כאן .. זה רק הגוף שלי .. ש"קפוא" כמו איזה מתה , והנשמה שלי הזו ככ מיוסרת , כואב לה , היא זו שצועקת עליייייי. הידיים ממשיכות להכאיב לי , נו (((((((((דיייי ))))))))) כבר טיפשה.. תגיבי , תצרחי ... תברחי .. תבעטי.. תשתוללי.. תעשי כבר משהוווווווו (((((((((רבאק , מה נסגר איתך? ))))))) פשוט ..תעשי ... והמחשבות נודדות בי , אני ב"חצי הכרה"?.., אני לא מצליחה לראות סביבי כבר כלום, לא רואה. אין לי כח . העיניים שלי לא מפוקסות . אני קפואה . אני רוצה לזוז . אבל אני לא מצליחה . זה מרגיש שהכל מסתחרר סביבי , אין לי אויר . אין לי אויר . אני לא יכולה עם המחנק הזה בגרון . דיייי , זה הורג אותי . באיטיות כואבת . ואני לא זזה . אוףףף (((((((( קומייי )))))))))) כבר לעזאזאל איתך .. קומייי כבר .. מה יש לך ???? הקול הפנימי הזה ממשיך לזעוק בתוכי . ואין לי כח להתמודד איתו .. אין לי כח. אני לא יכולה לו.הוא חזק ממני . ואין פה בכלל ידיים שנוגעות . אין פה כלום . זה הכל בראש הדפוק שנהייה לי . זה הכל (((((((((רק))))))) בראש שלי . מטורפת אחת . השתגעת כבר לגמרי??... . לא יודעת. לא ידוע לי .. עד מתי אוכל להמשיך להרגיש ככה. וכרגע נמצאת במצב שלא מאפשר לקום . לא אי אפשר , רק , נופלת .. עמוק עמוק עמוק וממשיכה לשאול ... ..איפה היא ?.. איפה התחתית?... :-(( שרית

09/04/2008 | 21:08 | מאת: אופיר

הי שרית אני לא יודעת איפה התחתית...אבל אני לא רוצה שתגיעי אליה..אפשר להציע לפרוס לך רשת ביטחון? אני שולחת לך שקט ושלווה,ואני מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו ((: (וחיוך ) הדברים שאת כותבת פה נשמעים כל -כך בלתי אפשריים, רק רוצה לקחת ממך חלק מהכאב (הלוואי ויכולתי! ). תחזיקי מעמד אופיר

09/04/2008 | 21:31 | מאת: me2

מה שלומך אני רואה שלא הכי טוב:-( <> שאלה אותך שבוע שעבר מה האבחנה שלך ענית לה איפה שהוא? מחבקת

09/04/2008 | 21:56 | מאת: דוד ג'קסון

שלום שרית את כותבת ברגישות, ונשמע שגם בדיוק רב, על תחושות קשות וסוחטות כוח העוברות עלייך. בזמן שכזה עיקר הסוד הוא במציאת ההתייצבות, נקודת משען לבלימת הנפילה, ולנוח מעט במקום. בזמן שכזה גם חשוב, ככל שניתן, לגשת למקום תומך, מחזיק, המסוגל לעיתים לספק גם מעט כוח נוסף. נדמה לי שהכתיבה שלך היא מקום שכזה. למרות היאוש והשיתוק את מצליחה להתבונן פנימה ולהעביר בצורה כנה את הנוף הפנימי. אני מעודד אותך להמשיך ולהשתמש בכלי זה, ובכלים אחרים של ביטוי ויצירה, גם במסגרת הפורום וגם בכל מסגרת אחרת שתחושי שתועיל לך בהתמודדות. בהצלחה דוד

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית