סתם מחשבות , לשתף

האמת שאני מרגישה טוב, ומתחילה לראות שלאט לאט החיים שלי משתנים לטובה מצד אחד אני מרגישה שאני די בוגרת(להיות מתישהו אמא), אבל מצד שני רוצה עדיין להרגיש ילדה(ולא בדיוק רוצה להתבגר) ותמיד כשיש פעילויות לילדים , אולי באמת הייתי רוצה להשתתף בהם, אני אומרת לעצמי שזה ילדותי מדי מוזר לי לחשוב שאתחבר עם אנשים שיש להם ילדים- ואוכל לדבר אתם על ילדים ועוד(בעתיד) כרגע רק חברה אחת שלי היא אם ילדים מתי שהכרתי אותה שאר חברות, שהכרתי היו רווקות, התחתנו והולידו ילדים תמיד רציתי להתבגר במהירות כשהייתי קטנה, ועכשיו רוצה במידת מה להישאר ילדה ולא בדיוק להתבגר

שלום לאלמונית 2 תמיד טוב לשמוע אנשים המשתפים בתחושה טובה יותר ובשיפור בחיים נדמה שהשיפור בחיים פתאום גם פותח אפשריות חדשות, וזה דבר שיכול להיות מלהיב ומסקרן אבל גם מפחיד במידת מה. ייתכן שחלק מהדאגה קשורה לתחושה של החובה לוותר על עצמך, על מי שאת מכירה, על מנת להגיע למקומות חדשים בחיים. מהתיאור שלך עולה תמונה של קו ברור המפריד בין ילדות לבגרות וברגע שחוצים אותו לא ניתן לחזור לאחור, לעצמך כפי שאת מכירה ויודעת כבר. בעיני התפתחות טובה דווקא אינה מורכבת משרטוט של קו ברור שכזה, אלא להיפך: מיצירה של גמישות בתוך עצמך, כך שתוכלי להתחבר לחלקים הבוגרים, "האימהיים" שלך, בד בבד עם שמירה על הקשר עם חלקים "ילדיים", שנהנים ממשחק וספונטניות בלי בושה או חשש. להתראות, דוד