סיפור ושאלה

שלום. אני בן 20 מאיזור חיפה ואני מאובחן כחולה Bi-polar ועד לפני שבוע לא הייתי בטיפול פסיכולוגי כמעט שנתיים, חזרתי לטיפול בגלל שהמצב הנפשי שלי החמיר ורציתי שהפסיכולוג יפנה אותי לפסיכיאטר טוב שייתן לי תרופות שירגיעו אותי. בזמן הטיפול סיפרתי לפסיכולוג הרבה דברים כולל התנסות עם סמים קלים ואמרתי לו שאני נקי כבר. בכל אופן לפני יומיים בערך גיליתי שהפסיכולוג גילה את פרטי ההתנסות שלי לגורמים אחרים. האם זה מותר לו מבחינה אתית? והאם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג\פסיכיאטר טוב באיזור חיפה כי אני כבר לא מסוגל לסמוך על הפסיכולוג ההוא (שצריך לציין שהייתי מטופל אצלו יותר משנה לפני כן.) תודה מראש.

שלום לך, אני יכול להבין מדוע אתה חש נפגע כאשר הבנת שדברים שאמרת בתוך החדר לא נשארו בתוכו. לגבי השאלה האתית, כעקרון חל חסיון רפואי על הדברים הנאמרים בפגישה. יחד עם זאת מאחר ואני לא מצוי בפרטי המקרה לא ברור בדיוק מה קרה. למשל אם הטיפול מתנהל בתוך מרפאה ציבורית המטפל רשאי בהחלט לחלוק את המידע עם גורמים מקצועיים. כמו כן אם בתחילת הטיפול הוסכם ביניכם שהוא רשאי לפנות לגורמים מסויימים (למשל למשפחה) במקרה בו לדעתו אתה פוגע בעצמך והוא מגייס את עזרתם. לחלופין אם חתמת לו על וויתור סודיות לגוף מקצועי כלשהו גם אז הוא רשאי למסור פרטים אלו. ברור שאתה יכול לעזוב את הטיפול, אבל אני הייתי מציע לפחות לבדוק איתו מדוע עשה זאת. מה הסיבה, גם אם לא תישאר נראה לי שחשוב עבורך שתבין מה בדיוק קרה שם. לגבי המלצה על מטפל או פסיכיאטר אתה יכול לפרסם את המייל האישי שלך כאן וחברי הפורום יוכלו לשלוח לך המלצה. דרור

לא חתמתי ו\או הסכמתי איתו על שום וויתור סודיות, רק רציתי לדעת אם מבחינת החוק, בגלל שסמים אינם חוקיים בישראל, מותר לו לעשות את זה. ואני לא יכול לסמוך עליו יותר גם לא בטיפול האחרון הזה שלא יספר, כי מבחינתי הוא האדם האחרון שציפיתי שיבגוד בי, ואני לא מחלק אמון סתם ככה, מאוד קשה לי לבטוח ולהפתח.