חתכתי את עצמי היום

חתכתי את עצמי היום (לא את הורידים..)

יעל שלום, אני מבין מדברייך שחתכת את עצמך לא במטרה לנסות להתאבד, אלא כדרך להתמודד אולי אפילו להקל על הכאב שאת חשה. נראה לי שיש בך חלק שמרגיש אמנם שזה מקל, אבל גם חלק אחר שמרגיש מבוהל מהחיתוך. השאלה עבורך יכולה וצריכה להיות מהיההתנהגות שתהיה פוגעת פחות בעצמך, ועדיין תביא להפחתת הכאב הנפשי שאת חשה. דרור

יעל, אני רוצה להגיב לך, לא ביקשת, אולי זה אפילו מפריע לך. אם פרצתי לדלת סגורה מתנצלת מראש, פשוט מרגישה שכוס התה הזו היא גם שלי. חוויתי זאת על בשרי-תרתי משמע. ההקלה המלאכותית הזו של הכאב, מ מ כ ר ת, היא הופכת לפתרון זמין, "קל". המחיר בסופו של דבר- יקר מדי. אצלי בכל אופן הוא אולי הפחית את הכאב לאותו הרגע, אך גם מנע ממני לגעת בו,בכאב, להכיר בו, בקיומו, כל צלקת היא זכרון לעוד כאב שלא רציתי להרגיש אך באותה מידה גם לא אפשרתי לו להתקיים. אם זו לא פעם ראשונה שאת חותכת עצמך, זה לא רק "היום" ואת רוצה להפסיק, אבל באמת רוצה לעצור את הדימום הפנימי והחיצוני- תנסי, רק תנסי, או לפחות תחשבי על אפשרות לטיפול. אני זוכרת שכעסת שהוצע לך טיפול, אבל אולי ממילא את כועסת, ולבטח יש לך את כל הסיבות. כמה מילים נוספות - לצערי הכאב לא נעלם, הוא לובש צורות שונות, הוא שם, הוא הולך לשום מקום. לכן, אולי, שוב, רק אולי, טיפול הוא פלטפורמה לא מושלמת אך לפחות התחלה של בחירה חדשה, אחרת בפחות לבד. לא אשקר לך- הכאב, ככל הנראה, לעולם ישאר, אך הוא יקבל מקום פחות נכבד, שולט ומאיים כפי שהוא תופס כרגע. ממילא, האפשרויות שאת רואה למולך, בימים אלה, הן או להתאבד או לחתוך עצמך, מכאן - את בטוחה שטיפול נשמע גרוע יותר משתי אפשרויות אלה האחרונות? יעל, הלוואי ותוכלי לכאב ותחליטי החלטה אמיצה לבקש עזרה אמיתית, אם לא אנו פה. דרך אגב, לא רוצה שתחשבי/תרגישי ולו לרגע שאני מטיפה לך-גם לי יש המלחמות שלי, כאמור הן לא נגמרות, יחד עם זאת מחפשת פתרונות בריאים יותר לגופי ולנפשי, המקום בו את ת נמצאת כרגע, קורא לי כל פעם מחדש לחזור והוא רווי פיתויים ופתרונות "קלים", אני מתנהגת כחירשת אולי הוא יוותר:-) בבקשה שמרי על עצמך!

גם אני.......נו אז.......לא רק את ואני הרבה חותכות את עצמן היום וגם מחר ולנצח!!!!!!

את מספרת שלא קפצת בסוף לפסי הרכבת שחתכת את עצמך וכל מיני דברם בשביל מה?