פערים מתסכלים

שלום רב ... אני בת 28 ויש לי בעיה שמלווה אותי הרבה זמן . תמיד ידעתי שאני לא רוצה להיות משהו סתמי ורוצה לעסוק במשהו משמעותי או לפחות מספק עבורי ולא שלא עשיתי דבר למדתי גם באקדמיה ואני אוהבת להעשיר את עצמי אבל כשזה מגיע לעניין האמיתי של בחירת מקום עבודה אני תמיד נרתעת מללכת על התפקידים הגדולים ובעלי הערך ובוחרת לשלוח קו"ח וגם לעבוד בסופו של דבר במקומות שלא דורשים ממך יותר מדי . אני יודעת שיש לי בעיה עם אמונה ביכולות שלי ויש לי פחד בעיקר מלהתאכזב ולהבין שאני לא מסוגלת כלל להתמודד עם הדברים שדורשים מעבר לסתם למלא הוראות אבל אני לא מצליחה לצאת מזה . מה ניתן לעשות כדי לצאת מהמצב הזה ? האם אני חייבת לזרוק את עצמי למיים? האם רק טיפול יוציא אותי מזה? בתודה מראש , אורית

שלום אורית, המשאלה לעסוק במשהו משמעותי ולהגיע להישגים וסיפוק היא (לפחות בעיני) משאלה לגיטימית ומבורכת. הבעיה מתחילה דווקא עם המשאלה לשלמות, כאשר כל מה שפחות ממושלם יוצר מפולת קשה בדימוי העצמי. המשאלה לתפקד ללא רבב יכולה לשתק אותנו מעשייה, שכן כל עשייה כרוכה גם בטעויות וכישלונות. לכן, נדמה לי שבמקרה שלך הסוגיה אינה בהכרח טיב העיסוק, אלא התפיסות והאמונות שלך ביחס לעצמך. זוהי בעיה של דימוי וערך עצמי, שמהווה סוגיית-ליבה כמעט בכל טיפול דינמי. בעיני, יש טעם רב להתמודד עמה במסגרת טיפול פסיכולוגי, אלא אם תוכלי להסתכן ולקחת על עצמך משימות תעסוקתיות ואחרות מתוך מוכנות להתמודד גם עם כשלים או תוצרים שאינם מושלמים. אם תרצי, אז כן - לזרוק את עצמך למים :-) בהצלחה ליאת