איך נפרדים!!

צהרים טובים, אני בטיפול שנה ושבעה חודשים. הגענו לשלב, אני והמטפלת, של תקיעות. אני והיא מרגישות את זה. אני לא מצליחה לתת דחיפה קדימה, וגם היא לא מצליחה להגיע אלי יותר עמוק ממה שהגיעה עד עכשיו. השיחות מובילות לשום מקום, והם לאחרונה מתמקדות בקשר שלי איתה , בניסיון שלה להבין מה מפחיד אותי מלהתקדם איתה עוד שלב. משהו כמו שלושה חודשים שאני מגיעה לפגישה עם החלטה, שזהו אני אודיע על ההחלטה שלי בפרידה, אבל במקום זה אני משתתקת ונותנת לה להוביל את השיחה והפגישה. למה זה קורה לי? תודה לך

רימיסיה עדיפה על רגרסייה לא?-:) סתם צוחקת.... אני חושבת שגם תקיעות היא שלב בטיפול, כמו שבסיישנים אחרים דיברת את מה שאפיין אותך ואת תחושותייך, אולי גם בתקיעות יש לדבר את אותה התקיעות, מה עוצר אותך אותה את שתיכן. מתוך התקיעות "כשישתחרר הפקק" תמשיכו לעוד שלב ויהיו בהמשך עוד תקיעויות ועוד שלבים ורגשות, עוד עליות ואז נפילות, עוד בכי ומעט מן הצחוק ושוב נתקעים....זה הטיפול לא? מאחת ששונאת פקקי תנועה אבל עדיין מנצלת אותם למנוחה ולחיפוש אחר שיר נחמד ברדיו:-)

אהבתי את התשובה:-)

הי מישהי1 וצהריים טובים, קצת לומר לך בתור מטופלת - המטפל שלי אומר, שמניסיונו, כאשר נשמעת תלונה של תקיעות בטיפול, פעמים רבות אפשר לומר כי בעצם כך נראה שלב ה"עבודה השחורה"... הייתי מדמה זאת קצת למן תקופת ימי הביניים כזאת. כאילו לא קורה בה הרבה, אך המון קורה מתחת לפני השטח, ואחריה באה תקופת הרנסנס. לי, בכל אופן, תקופה של שלושה חודשים בתוך טיפול דינמי, לא נראית ארוכה מאד. לשאלתך ולדעתי, ייתכן ש"זה קורה לך" כי את באיזה מקום מאמינה ומקווה שיש לכן עוד על מה לעבוד במשותף כדי להצליח להרגיש קפיצה קטנה. ובין קפיצה לקפיצה, שוב עבודה שחורה... ו... כמו שממליצים פה רבות, אם רק תוכלי, נסי לדבר איתה על *זה*. בדיוק על מה שרשמת פה למעלה :-) (mp)

שלום מישהי, גם אני, כמו המטפל של mp חושבת שיש תקופות של "י?שו?ר?ת" בטיפול בהן - לכאורה - לא קורה הרבה. את ודאי זוכרת את הספירלה המפורסמת, שמכתיבה עיסוק חוזר באותם נושאים, בכל פעם ברובד עמוק יותר. הניסיון לתלות את התקיעות או הקושי במטפל, כולל הרצון לעזוב את הטיפול, מייצגים לעיתים קרובות את ההתנגדות או החרדה מלפגוש את התכנים המאיימים מבפנים. לכן, המלצתי היא להישאר בטיפול, ולהתקדם בקצב שלך, כך שלא תגישי מאויימת או מוצפת מדי. נדמה לי שההישארות שלך בטיפול, למרות ההחלטות הרבות להפסיקו, משקפת איזו ידיעה עמומה שהפיתרון קיים בכל זאת בצד הזה של המתרס. החזיקי מעמד ליאת