פרידה מהפורום

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/04/2008 | 22:29 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

משתתפים יקרים, לא שיערתי עד כמה זה יהיה קשה, אבל הגיע הזמן להיפרד... שלוש שנים וקצת של שאלות ותשובות, התכתבויות סוערות, התכתבויות ענוגות, והרבה רגשות שחלפו במרחב בין מחשב למחשב. לא ייאמן כמה רגשות אמיתיים יכולים להתקיים במרחב הווירטואלי. חשוב לי שתדעו שאני עוזבת את הפורום מסיבות טובות ונכונות - בשנה האחרונה העמיק שוב העיסוק שלי במחקר, ואני רוצה להתמסר לכך ואף להרחיב אותו. כך שבין השעות המוקדשות למטופליי היקרים, לכתיבה ולהוראה, למשפחה ולמנוחה, היה הכרח להתמקד ולבחור... המקום הזה ישאר יקר לי, שמרו עליו חם ונעים, אורנה

לקריאה נוספת והעמקה
01/04/2008 | 22:37 | מאת: בילבי

את לא רצינית??????????אני בוכה עכשיו!!!!!!!!!!!!מה היום את עוזבת??????????

01/04/2008 | 22:40 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

בילבי חמודה - אני כאן היום, וגם מחר, במשך המשמרת שלי. בשבוע הבא יצטרפו מחליף או מחליפה מעולים - אני מבטיחה...

01/04/2008 | 22:39 | מאת: ד.

אורנה יקרה,תודה על הזמן היקר שהקדשת פה,על הנתינה הענקית,הסבלנות המילים הטובות והנוגעות. תמיד עצוב להיפרד-גם כשזה מסיבות טובות ונכונות! בהצלחה במחקר ובהמשך הדרך,ושוב תודה ענקית.מה יקרה פה עכשיו? סוג של חמשוש?

01/04/2008 | 22:39 | מאת: ש'

היית כאן חלק מאוד חשוב בתהליך ההחלמה שלי .. ליוות ותמכת ככ הרבה .. היי..רגע ..זה לא קל לעיכול .. וואו ..לא מוצאת מילים כרגע .. כנראה צריכה לתפוס מרחק ממה שכתבת ולנסות לכתוב מאוחר יותר . שרית

01/04/2008 | 22:40 | מאת: אני ואני וגם אני

וואו זו חתיכת הפתעה. אני אשאר לגבייך אנונימית כי ליוית אותי בכינויים שונים, בזמנים שונים, ברגישות ונועם, חום ותחושה של אכפתיות אמיתית, כמעט קרבה הייתי אומרת. היה נעים לקרוא את תגובותייך מידי שבוע, לא רק אלי אלא לכל באי הפורום. אני אתגעגע אליך.

01/04/2008 | 22:41 | מאת: מקלדת

אורנה'לה שובבה אחד באפריל:-) אורנה לא יפה לעבוד עלינו:-)))))))))))))

01/04/2008 | 22:44 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

אוי, לא זכרתי שזה 1 באפריל, אבל ההודעה (לצערי) נכונה. גם אתם יקרים לליבי במידה שאתם לא מעלים על דעתכם...

01/04/2008 | 22:46 | מאת: חברה קבועה

אורנההההההההההההההההההה אל תעשי לי את זה עוד פעם נוטשים ועוזבים אני לא יכולה לעמוד בזה!!!!!!!!! כולם נעלמים בסוף איך הפרום יתקיים בלעדייך איך אדבר איתך??????? את אבן דרך את אור בקצה המנהרה את חיוך ברגע שחור א ת נגיעה רכה את אמא שלי לא הייתה את חוט שדרה את אהבה אחת גדולה את לא הולכת לשום מקום אני מציעה עצומה!!!!!!!!!

01/04/2008 | 22:49 | מאת: me2

אורנה שלי כל כך אהובה איך אגיע הנה ולא אראה אותך? א יכולה לחשוב על זה? למה לכם המטפלים כל כך קל להיפרד ואנו המטופלים נשארים עם הכאב? אולי תקחי מאיתנו חופשה ותחזרי? אנו נחכה לך פה בשקט בלי להפריע:-((((((((((((

03/04/2008 | 00:01 | מאת: me2 המקורית

טובף רק עכשיו ראיתי את התגובה של "me2" שלמעלה. זו לא אני.

01/04/2008 | 22:53 | מאת: לרגע אחד

מה קורה פה? מי הולך מה הולך לאן הולכים? למה אורנה אומרת שהולכת מה קרה? אורנה תעני לי את לא באמת הולכת נכון? מה ככה מהיום למחר בלי הודעה מוקדמת? בכל עבודה נותנים שבועיים הודעה מראש אנו רוצים ממך הודעה מוקדמת!!!!!!! לא מוכנה להיפרד כל כך מהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

01/04/2008 | 22:55 | מאת: טל

הי אורנה באמת לא יאמן כמה רגשות יכולים להתקיים במרחב וירטואלי שכזה. עצוב לי . גרוני ממש חנוק מדמעות. לא חשבתי אף פעם שאגיב כך . לא הרביתי לכתוב,אך הרביתי לקרוא אותך.. וזה היה תמיד נעים ומרגש. פתאום נגמרו לי המילים... פרידות הן תמיד קשות ולא משנה אם הן מסיבות טובות ונכונות...! מאחלת לך רק טוב :-() טל נ.ב. כתבת שאת מקדישה לכתיבה.... האם התכוונת למאמרים?אם אפשר לקרוא אותם ,אשמח לקבל קישור...

01/04/2008 | 22:56 | מאת: ME

אורנה שלי אהבה שלי מה עישנת היום? :-)????????????????????על מה את מדברת? תקראי לאורנה ודרור שיגיעו הנה מיד! זה מקרה חרום! אני לא נפרדת ומאוד כועסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

01/04/2008 | 23:00 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

מי דיבר על קל? זה לא קל למטפלים, וגם לא למנהלי פורום... אני פה איתכם, קוראת אתכם ומוכנה לדבר על כל תחושה שעולה.

01/04/2008 | 23:16 | מאת: חברה קבועה 2

אורנה ניפרד מחר טוב??חכי לי:-(((((((

01/04/2008 | 23:31 | מאת: גם אני

אורנה יקרה מאוד ים של אהבה קשה להיפרד אך העיקר שאני יודעת שאת עושה זאת למטרות טובות! תקפצי לבקר לפעמים אל תהי זרה עוד מעט פסח תעברי תגידי שלום:-))))))))) אוהבת תמיד

01/04/2008 | 23:00 | מאת: מיכל

אורנה בגללך אני בוכה עכשיו ...........ועוד באתי הנה להניח ראש על ברכייך:-) יש מה שאנו יכולים לעשות כדי שתישארי? מתה עלייך שלך, מיכלי

01/04/2008 | 23:06 | מאת: רק אני

מקווה שזה לא "מדבק",ופתאום יעזבו אותנו כולם.זה עצוב עצוב עצוב.הפחד להפרד באיטרנט,כמעט זהה לפרידה מטיפול אמיתי.סוג של הכנה...!אולי בכל זאת אחד באפריל?

01/04/2008 | 23:07 | מאת: -

אורנה, לא נותר לי אלא לאחל לך כל מה שאת מאחלת לעצמך. שבחירותייך יתגלו כטובות וממלאות. בהצלחה בדרכך הישנה חדשה. ההי בטוב סתם ש' אחרת :-)

02/04/2008 | 19:10 | מאת: לרגע אחד

היי מה שלומך?? נחמד לראות אותך פה איפה היית ומה חדש:-)

01/04/2008 | 23:09 | מאת: :-)

;-)

01/04/2008 | 23:12 | מאת: ש'

אתם תמיד חוזרים ואומרים שפרידה ..היא חלק מתהליך .. מהיום להיום להנחית דבר כזה ! לא יודעת .אמנם זה רק מרחב וירטואלי , אבל בעייני הוא היה חלק מאוד מאוד חשוב בתהליך , את היית חלק מאוד חשוב בחיי בתקופה הזו , גם אם לא תמיד פניתי אלייך , קראתי אותך, נעזרתי בשקט , באתי לכאן לשים את הראש ולהרגע מרגעים שאיבדו שליטה אצלי . אורנה ..זה קשה מידיי , מי היה מאמין ..??? כן זה יכול להיות קשה גם עם מסך מפריד . ו זה קשה .. קשה לעיכול .. ואולי אני מאדירה את כוחו של הטיפול הוירטואלי . .אבל בעיניי היית כמו אמא , דמות ככ מיטביה שמעולם לא הייתה עבורי . עצוב לי שדמעות חונקות את גרוני . אני לא יודעת מה לומר , אולי אמצא מילים יפות יותר , אחרי שאשן על זה בלילה . אוהבת שרית

01/04/2008 | 23:28 | מאת: בילבי

שרית יקרה ראיתי מה שכתבת ל <> מאוד תומך!

01/04/2008 | 23:36 | מאת: לילך

אורנה יקרה מאוד, אני שוב כותבת מהמרחב הציבורי, אז אני שומרת לעצמי את הזכות לכתוב גם מחר.. קצת כמו שרית, אני מתקשה קצת לעכל, ואולי אצליח לכתוב יותר מחר. מרגישה כאילו גזרת פרידה מהפורום גם עליי. מתקשה להבין מה זה אומר בדיוק. ובכל זאת, קראתי את המילים שלך בחיוך. מהמקום שלי, חייכתי כי בדיוק היום דיברתי עם המטפלת שלי על הנטייה שלי להיפרד מכל דבר טוב שקורה מיד כשהוא מתחיל. להתגעגע אליו עוד כשהוא בעיצומו. אני זוכרת אותה אומרת לי בראשית הדרך שהיא לא עושה פרידה חצי שנה :-) (הפתעתי וסיפרתי לה שאני נפרדת ממנה כבר מהחודש הראשון או השני). אז חייכתי למקרא המילים שלך, כי גם את "דבר טוב" כזה.. גם ממך נפרדתי תוך כדי שהתקרבתי.. חששתי שזה משהו שעשוי לקרות; שיגיע הזמן ותעזבי את ניהול הפורום. חייכתי גם כי אלה באמת סיבות טובות להיפרד. הולך לך טוב, כך זה נראה, ואני שמחה (וגאה) שאת ממשיכה לחקור. שיש לך עניין וסיפוק ממה שאת עושה. שמחה שאת כל כך עסוקה. שמחה שהולך לך, שדינמי ושדברים זזים ומתחדשים בצד שלך של המסך. רק מהאופן בו את עונה כאן, אני יודעת שהרווחת ביושר את הדינמיות וההתחדשות הזו. הנה, עכשיו אני מחייכת לעצמי (במקום הציבורי שלי, זה קצת לא נעים לחייך למסך :-) אבל לא אכפת לי :-) הופס. השתתקתי.. את נפרדת. לא יודעת מה לומר.. אולי רק אומר שאת חשובה לי. שהמילים שלך מסתובבות איתי קצת, מתערבבות בין אלה שלי. שלוש שנים וקצת... זה באמת לא מעט.. לא בטוחה אם אני יכולה לומר תודה בשם שלוש שנים וקצת של אנשים שחלפו כאן, חלקם עוברי אורח וחלקם קבועים. אומר, אם כך, תודה גדולה ועמוקה ממני. באמת, אורנה. שהקשבת וחשבת ובחרת מילים ונתת את הטאץ' החושב והחמים והזהיר והצנוע והאכפתי שלך, זה שיושב עלייך כל כך כל כך יפה (הנה, שוב אני מחייכת לעצמי..) ללא ספק אתגעגע אלייך מאוד. כבר עכשיו את חסרה לי. את היית הראשונה לה כתבתי כאן, את יודעת? את גם הראשונה לה סיפרתי בזהירות על הסרטן של אמא (גם לפני שידענו שזה סרטן, כשעוד לא הצלחתי לומר את המילה). לאנשים שאינם וירטואלים הצלחתי לספר רק חודש אחרי שכתבתי כאן.. מדהים מה מאפשר המקום הזה. גם עכשיו, כשאני קוראת התכתבויות בין אנשים כאן, אני נדהמת-שמחה לגלות כמה המקום שבנית כאן, עם ליאת ודרור, מאפשר. אאחל לך לפגוש ולהצמיח עוד הרבה מקומות חדשים וטובים- כאלה שמאפשרים התנסויות מלמדות כל כך. להצמיח עבור אחרים, אבל בעיקר לעצמך. שיהיה לך רק טוב, אורנה'לה :-), בצורה הכי לא נדושה שיש. באמת שיהיה לך טוב. שמחה מאוד בשבילך, על הדרך היפה שנפרשה פתאום מאחורי הגבעה הרכה שלנו כאן בפורום. הלוואי שתקפצי לפעמים לקרוא ולומר שלום.. חיבוק עם חיוך חם ממני, (או בחמימות אין-קץ..) שלך, לילך

01/04/2008 | 23:54 | מאת: עצובה

יותר מאשר השמש אוהבת את היום יותר מאשר הקיץ אוהב את החום יותר מאשר החורף אוהב את הקור יותר מאשר היין אוהב את השיכור יותר מאשר הגשם אוהב את הענן יותר מהשעון שאוהב את הזמן יותר מאשר רומיאו אוהב את ג'ולייט יותר מאשר סוקרטס אוהב את האמת יותר מאשר החופש אוהב פרפרים יותר מאשר שופן שאוהב את הפסנתר אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר

01/04/2008 | 23:59 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

02/04/2008 | 00:02 | מאת: פתאום

אורנה:-(((((((((((לפני שבועיים נפרדתי מהמטפלת שלי עכשיו ממך מי נשאר למחות לי את הדמעות?לא עומדת בזה יותררררררררררר

02/04/2008 | 00:04 | מאת: דמעה

אורנה'לה גם אצלך ישנה דמעה בזווית העין? גם אצלך יש כאב קטן שם בצד ליד הלב?גם בך יש מן העצב?גם לך קשה להגיד שלום?:-(

02/04/2008 | 00:03 | מאת: יעלה

אורנה, הרבה שינויים עבר הפורום בחודשים האחרונים. שינויים שמקשים עלי לקחת חלק פעיל בכתיבה כאן. והנה עוד שינוי. עוד שינוי קשה. ואני גרועה בשינויים. גם אני כאן כבר הרבה זמן. אני זוכרת את ההתכתבויות הסוערות שאת מדברת עליהן, אבל אני זוכרת גם, ה מ ו נ י מילים ענוגות, רכות, מדויקות, שזרמו כאן ממך - אלינו. אורנה יקרה, תמשיכי לצמוח ולפרוח. יש בך כל כך הרבה... שיהיה לך טוב תודה על הכל. עצוב... יעלה

02/04/2008 | 00:07 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

02/04/2008 | 00:10 | מאת: קוקילידה

ואת יודעת מה.......זה האחד באפריל הכי עצוב שהיה לי ואני חשבתי שעובדים על אנשים ביום הזה. מעכשיו אני אזכור אותו כיום שאורנה עזבה:-( טוב שאין לי יום הולדת היום:-((((((((אפשר חיבוק????????.

02/04/2008 | 00:09 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

לילה טוב, נעכל ונדבר עוד מחר. תודה לכולכם, וסליחה שאינני מצליחה להשיב לכל אחת מההודעות באופן אישי - כולן יקרות לליבי יותר משאתם יכולים להעלות בדעתכם... אורנה

03/04/2008 | 12:36 | מאת: לילית

פתאום היום הבנתי הבנה קשה שאת עוזבת פתאום נעצבתי נורא ובאתי לבדוק אם זה זו אמת. כל כך עצוב להיפרד...........מתגעגעת כבר מתגעגעת..............בואי חבקי

02/04/2008 | 00:45 | מאת: הדר

אורנה יקרה! קצת נעלמתי.... בעיקר לאחר שהשתנו פה החוקים. וכמה מעניין לראות את הפורום הזה מתעורר פתאום לחיים, מעורר טעם של פעם, דווקא מתוך העצב על הפרידה הפתאומית שלך. (שונאת פרידות פתאומיות, שונאת פרידות....). מודה לך על כל מה שנתת פה בפורום, מאחלת לך הצלחה בדרך שבחרת. כל הטוב שבעולם. אתגעגע הדר

02/04/2008 | 02:25 | מאת: אור

קשה לשמוע. את תשארי יקרה ללב האמיתי הקיים בנו. ללב שבאמת מרגיש ובאמת אוהב. אורנה, הלוואי שיהיה לך הרבה הצלחה, גילויים ותוצאות במחקרים שלך. העולם צריך את העזרה שאנשים כמוך יכולים לתת.. הלוואי שכולנו תמיד נצליח להיות באמת בריאים בנפשנו, מודעים, שמחים, מאושרים והעיקר, מעריכים את מי שאנחנו ב-א-מ-ת... אני שולחת לך הרבה מלאכים לבנים שילוו אותך בכל אשר תפני... שלך בתודה והערכה רבה, אור.

02/04/2008 | 07:41 | מאת: עננית

אורנה, נכנסתי עכשיו אחרי לילה מלא מחשבות וכשראיתי את ההודעה שלך הבטן התהפכה לי. אני לא ממש יודעת איך לאכול את זה :(, את היית הכתובת שלי ובימים האחרונים החזקת אותי אולי מבלי שתרגישי את העוצמה. מאחלת לך בהצלחה. עננית ( הננטשת מכל עבר)

02/04/2008 | 15:34 | מאת: mp

... פרידות ונפרדו?ת הם נושאים מרכזיים אצלי בטיפול. עלו בי מחשבות רבות רבות, והן ידוברו להן, היכן שמדברים אורנה יקרה, יש לי מן תחושה שכזו, שעשית בשבילנו המון, הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים, אי שם, בצנעה, מאחורי הקלעים. או כדברי ליאת: "... ותודה לעוף השמיים אשר הוליך את הקול..." על כך מוקירת תודה - והרבה ממנה. המון בהצלחה, להתחדשות וצמיחה, ו... סקרנית לבאות... (mp)

02/04/2008 | 17:16 | מאת: שיר

אורנה.. זה קצת (הרבה) כואב... ומאוד קשה... אבל... :-( אורנה, תודה על שהראית שיש עוד זוויות לראות דברים תודה שהיית כאן לקבל את מה שנאמר, להתייחס, להבהיר תודה על מילים חמות ומנחמות תודה על עידוד, על כוחות ששלחת והמון המון בהצלחה.. שיר

02/04/2008 | 17:58 | מאת: נועם

אורנה יקרה מאוד, אני עדיין אבודה קצת בין המילים שלי, לא בטוחה מה לכתוב לך (מלבד הבהצלחה, אבל זה לאחר כך...) אני לא בטוחה עד כמה השיח שלי איתך היה באמת באמת איתך (יש לי הרגשה שהרבה ממנו היה ביני לביני). וכן קצת קשה לכתוב מילות פרידה, זה בטח ייראה לך מוזר ולא קשור... אבל בכל זאת, כי אני לא רוצה להשאיר את הפרידה הזאת אצלי לבד, אולי עכשיו זה הזמן להגיד לך כמה כוח שאבתי ממילותייך, גם כשהן יועדו לאחרים. מרגישים את הטוב שלך, את הטוב שבך עד לכאן, ובימים שלך מצאתי את עצמי לא פעם נצמדת למילים, להבנות העדינות, ולעיתים גם לנחמה. את תחסרי לי מאוד מאוד, ושתהיה לך את כל ההצלחה שרק אפשר... (הנה, עכשיו הגיע הזמן...) שלך, נועם

02/04/2008 | 21:34 | מאת: ורד

אורנה יקרה, פרידות תמיד משאירות בי טעם חמוץ מתוק. נוגה וענוג. קצת כמו טעם של געגוע... מפתיע (אולי), אבל יש בי צד שממש מתרגש ושמח על התנועה הזו שלך: נפרדת מישן והולכת לחדש. אני מקווה כל כך שיהיה לך טוב וממלא באשר תהיי. תודה על כל המילים שלך, על הנוכחות שלך, שתמיד ידעו להיות יפות, מדוייקות, נוגעות, מחממות. תמיד תמיד תמיד היה זה במידה הראויה, במידה הנכונה - בעדינות... זוכרת לך הרבה מאד חסדים עדינים כאלה שעשית עמי. נזכרת בהם בחיוך פנימי, ורד

02/04/2008 | 22:13 | מאת: נורית

אורנה יקרה יקרה, כל כך עצוב פה היום... אני גרועה בקטעים האלה, תסלחי לי. רק אאחל לך המון בהצלחה. ואומר המון המון תודה על התכתביות מרגשות ומחזיקות (הילדה האבודה... זוכרת?). באמת שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות. ושוב, תודה! נורית

02/04/2008 | 23:56 | מאת: me2

תודה אורנה. ובהצלחה :)

03/04/2008 | 13:04 | מאת: פרי

אורנה אהובה, את העץ העצוב, הירוק המלבלב הזה שתלנו עבורך, במיוחד בשבילך. עבורך שתלנו עץ עבות שיזכיר לך כמה זרעים של כאב שתלנו כאן, כמה מי הקלה השקת אותם, כמה ענפים של ילדות, זכרונות, דמעות, בדידות וביחד הצמחנו. עבורך העץ הזה אורנה, לזכרון הלבד והנצחת הביחד. הצמחנו ביחד עצים רבים שהצמיחו פרות בצבעים וטעמים שונים, את דאגת בין כל הפרות לזהות את הפרי ההוא הזקוק לליטוף, את הפרי הקטן שזקוק לקרן שמש נוספת, את הפרי הרקוב שצריך מקום משלו כדי שלא יפגע או יפגע, ליווית את העץ ופירותיו בימי קור או שרב מצניח, בימים בהם סופות וברקים איימו על שלומותו. שמרת על הפירות, שמרת על העץ, שמרת עלינו, השכלת לתת לנו אורך נשימה, ללוות אותנו באומץ לחזור לחדרי הטיפול ולדבר על הכל, לקבל את עצמנו למרות ובגלל הכל. הצלחת לחמם לבבות קפואים דרך הזכוכית הקרה, לאהוב חרישית במילים שקטות נטולות קול, לשלוח את ידך לנגיעה רכה. לימדת אותנו שיעור אוהב על חשיבות המילים, הדיבור השיחה והסליחה, על היכולת לקבלת ולתת לכולם קצת מקום משלהם, להיות קשובים לאחר ולעצמנו לימדת אותנו לאהוב אורנה, לימדת אותנו לאהוב. אנו אוהבים אותך בחזרה. תמיד ולעולם תשארי הגנן המסור

03/04/2008 | 15:45 | מאת: מקלדת (משתנה לשעבר)

<> מה קורה לאן נעלמת?לא היה לי ספק שתחזרי כדי להיפרד מאורנה אבל למה קראת לעצמך פרי? מה שלומך היום??????????התגעגעתי:-)))))

03/04/2008 | 15:51 | מאת: חברה ראשונה

כל כך יפה כל כך נכון וכל כך עצוב..............:-(((((((((

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית