משאלה

יש ימים בהם הפורום הזה,ממש מריח מוות.הודעה אחר הודעה,מדברת על הרצון על הצורך,לנוח,להפסיק לנשום,למות.אמרה ליאת,שיש משהו"מדבק" בהודעות האלו,וזה נכון.אבל יותר מכך,יש משהו מסחרר וסוחף בהודעות האלה,היכולת להראות כמה השחור שלי בוהק,ולא ידהה לעולם.בדיוק כמו שכתבה על מי שנשכב במסילת רכבת,ונתן ל עשר קרונות לעבור עליו!מעוררת הערצה ובעיקר קנאה על ההצלחה הזו.מעניין אם,מישהו מאיתנו יזכה בזה בכל זאת,משתתפת אחד פחות בפורום(כך או כך תמיד יש חדשים).הלואי ואגע בזכות הזאת גם אם לא אהיה פה לספר זאת.זאת בהחלט משאלה,ואם אכן יש פיה והיא שומעת,מוותרת על השתיים האחרות,אם תגשים לי רק את זאת.

מה עניינים? את מדברת על ההודעה של <>? לא נראה לי שהיא הדביקה ברצון למות לי היא דווקא גרמה לחשוב על הבחירה שלנו להישאר בעולם הזה בשביל היקרים לנו!!!!!!!

שלום לך, השבתי לתגובה זו בתגובה שלמטה, דרור

המוות לא יכול להתפס כפיתרון קסום-הוא קסום-מי שבמהלך כל חיו,פוקח עיניים בכל בוקר אך ורק על מנת לשרוד ובקושי.מי שמבין שאין לאןשלא ילך,יש תמיד מה שירדוף אותו וגם תמיד ישיג ויעמוד מולו בשיא האכזריות.מוותר מראש על האומץ בהתמודדות עם חיים לא לו.ושואף למוות בכל צורה שהיא שיבוא.שהלבן היחיד אותו אפשר לראות הוא תכריכים.

לגבי אותה משאלה שהבעת כמכירה אותה כל כך. רציתי בשקט לשתף אותך-מהמקום שלי הרצון למות כרצון נגמר ברגע שמתים. הרצון לחיות לעומת זה הוא דינאמי, שלא כמו המוות הוא פעם חזק יותר ופעם פחות.אני יודעת שכתבתי על מוות ואולי גם מרגישה אחריות לתוכן הודעתך, ובכל זאת הרצון למות של האתמול מאפשר דרך חריצים קטנים לרצון לחיות לפרוץ כל פעם מחדש.אני מכירה ברצון הזה, הכמיהה שהכל יעלם, הוא חלק חי ונושם בי, כבר לא נבהלת ממנו אך בהחלט לא מאפשרת לו לנצח. דברי אותו תני לו, לתשוקה למוות מקום אך בשום אופן אל תאפשרי לו שליטה וחדלון של קיומך. אז זוכרת את משחק הנדנדה כשהיינו ילדות אז בהשאלה -האם את זוכרת שכל פעם כשהיינו למעלה ידענו שנרד, לפעמים הילד שלמטה היה כבד יותר מאיתנו לכן האיזון פגע ביכולתנו לשלוט בירידה אך לעולם ידענו שלא נשאר שם שתמיד נמצא את הדרך לחזור לקרקע. הילד השמן הוא השק של כל הכאבים הירידה למטה הוא בחירתנו החוזרת ונשנית בחיים.

<> אהובה איך רק תסבירי לי איך מישהי מדברת על מוות ביום שישי והיום מונעת זאת מאחרים? מדהים איך את מקבלת את הכל בהשלמה שכזו אפילו את המוות ועדיין נשאר לך הכח לשמור על ולהסביר לאחרים. נעים שאת פה............! מיום ליום אוהבת אותך יותר

את ממש לא אחראית לתוכן הודעתי.אני נושמת את המוות הרבה יותר מנושמת אויר,ושק הכאבים שפשוט אין לו סיכוי להתרומם,כל נסיון לעשות זאת נהדף מיד,והחבטה שבצניחה שלו לקרקע כל כך חזקה.שמוטב לו להיות למטמה אך מתחת לפני האדמה,עמוק עמוק עמוק ללא זכר לכאב ללא זכר למה שפה היה.לעולם ועד.

אותי שכנעת!!!!!!!!!!!!!