ייאוש

שלום, אני בת 43, רווקה ללא ילדים, עובדת כמזכירה במוסד חינוכי. סיימתי לימודי תואר ראשון בספרות ובלשנות אנגלית ולימודי המשך בתרגום ומצאתי עצמי עובדת כמזכירה בשכר די נמוך. עבודתי זוכה להערכה רבה ואני נחשבת בעיני רבים ל"אינטליגנטית ומוכשרת" (בעבודות המזכירות). אני מתוסכלת משכרי וממעמדי, כמו גם מחיי באופן כללי אבל אין לי אומץ לחפש כיוון אחר ואני חוששת היות ואני מאוד מודעת למגבלות אישיותי (קשיים בעבודה תחת לחץ, באוירה לא נעימה וכו'). אני סובלת מחרדות ומדכאון שנים רבות וכל צורת טיפול שניסיתי (בין אם פסיכולוגי או תרופתי) הועילה באופן חלקי בלבד. היום שוחחתי עם הבוסית שלי, שהיא פסיכולוגית חינוכית במקצועה, ומעריכה מאוד את עבודתי, ושאלתי אותה האם אני יכולה ללמוד תחום ייעוצי כלשהו שיחלץ אותי מתפקיד המזכירה המסורה שאין לה חיים ואין לה עתיד. תשובתה הגבירה לי את הדכאון הקיים ממילא, שכן היא די "קברה" אותי במקצוע, אמרה שאני יכולה לחפש רק תפקיד מזכירותי במקום משתלם יותר, כגון בהיי טק, וטענה שללמוד תחום אחר כבר מאוחר בגלל גילי המופלג. היא לא התכוונה לומר משהו רע, אבל זרקה עוד שתי אמירות שהוסיפו גם הן על הרגשתי הרעה: האחת - היות ואני שמנה, אמרה שאני צריכה שהבוס יכיר אותי שכן הוא עלול שלא לקבל אותי לעבודה בגלל מראי החיצוני, והשניה - ציינה כיתרון את העובדה שאין לי משפחה ולכן...(זאת לא אמרה במילים אלה, אבל זה מה שהשתמע) כנראה גם אין לי זכות לחיים ואני יכולה לעבוד ימים כלילות וגם זה הופך אותי לעובדת כדאית. אשמח לשמוע מה דעתך בנדון. גם כך נדמה שכל מה שנותר לי זה לקנות ארון קבורה, להיכנס ולסגור את המכסה, כי החיים הם כבר מאחורי.

שלום לך, אנונימית, אני חייבת להודות שנעלבתי וכעסתי לשמע ההמלצות שקיבלת. אנסה להתעלם מהן, ולהתמקד בך. ראשית, עוד לפני שנתמקד בשינוי, הייתי מבקשת ממך לבחון שוב אפשרות של טיפול שיחתי ותרופתי, מאחר ובכל גיל הפניו?ת לקבלת העזרה משתנה. מאד יתכן שמה שלא עזר פעם יעזור היום, או לפחות יעזור יותר. שנית, כאשר מציאות החיים היא בלתי מספקת, מתסכלת ובלתי נסבלת, אין פלא שהדיכאון מתעקש להישאר. לכן, ללא קשר לבחירות שתעשי, הצורך לקום ולעשות שינוי מאד מבורך בעיני. זה לא סוד שלאנשים צעירים קל יותר להתברג באקדמיה או בשוק החופשי, ועדיין יש לא מעט אנשים עקשנים שמקוממים, יש מאין, קריירה שניה לתפארת. נדמה לי שכדי להחליט על כיוון ריאלי, יש טעם להקדיש זמן ושיקול דעת, ולא לפעול באופן גחמני. בעיני, לא נכון לבחור מקצוע רק כדי שייחלץ אותך ממקצוע אחר. הבחירה במקצוע טיפולי-ייעוצי חייבת להיות מתוך שיקול דעת, והבנה שמדובר בשנים רבות של השקעה והתמדה. עליך לבחון מה בדיוק זה דורש (איפה לומדים את זה? מהן דרישות הקבלה? כמה זה עולה? כמה שנים זה נמשך? איפה עושים התמחות? מה באמת ישתנה באורח חיי? וכו' וכו'). נדמה לי שזה בהחלט זמן טוב להגיע להתייעצות עם פסיכולוג/ית, ולבחון באווירה נינוחה ולא שיפוטית את הכיוונים העומדים בפנייך. אני רוצה לחזק אותך ולהבטיחך (מניסיון אישי!) שאין דבר מסעיר ומתגמל יותר מסיבוב חד באמצע החיים. בהצלחה ליאת