הרגשת חוסר מציאותיות שמתמשכת-נורמאלי או לפנות לעזר

שלום וברכה אני אשה בת 35, נשואה באושר+6 ילדים מקסימים.אני בכלל לא עצובה ומתפקדת מצויין בעבודה ובבית(העבודה הרצינית...).ילדתי את הילד השישי לפני 11 חודש ומאז-אולי אפילו לפני כן, יש לי תקופות ארוכות שאני מרגישה שאני בתוך חלום.(אם כי כלפי חוץ אי אפשר לראות שינוי) זה קרה לי בעבר מדי פעם-בזמנים של קושי גדול או שמחה גדולה, ואני חושבת שזה איזה מנגנון הגנה שעוזר לי לתפקד בזמנים מיוחדים. ההבדל הוא, שתמיד הרגשתי ככה במשך שעות ספורות, או אפילו ימים, אבל מעולם לא לאורך תקופה ארוכה, ודי רצופה כמו עכשיו.בהתחלה חשבתי שזה קשור לעומס של בלי-עין-הרע- משפחה ככ גדולה+עבודה+מעבר דירה+מעבר עבודה. עכשיו שעברה כמעט שנה מהלידה, ואני לא מרגישה את העומס כ"כ (למרות שעדין יש לנו מס' החלטות ומעברים שעומדים לפתחנו) אני תוהה אם משהו לא בסדר איתי? אולי אני צריכה לפנות לעזרה? התחושה שאני ב"סרט" היא מאד לא נעימה, ואני גם מרגישה שאני מפסידה את חווית החיים בכל החודשים הארוכים האלה. לא הצלחתי למצוא בעצמי חומר על הנושא הזה. האם יכול להיות שאני חווה את התחושה הממושכת הזו רק בשל עומס? האם עלי לפנות לטיפול? אם כן-לרופא משפחה, לפסיכולוג או לפסיכיאטר? האם זוהי תופעה מוכרת? האם היא נורמאלית? היכן אוכל למצוא חומר על הנושא, אם יש? אודה לכם מאד אם תוכלו לענות לי! כל טוב

שלום שולי, ראשית - מילה של הערכה! 6 ילדים, הצעיר ביניהם בן פחות משנה, עבודה חדשה, דירה חדשה - זה די והותר לגרום לרובנו להיכנס למיטה עם כאש ראש נוראי ולנוח קצת... ואולי, וזוהי באמת הצעה זהירה בלבד, גם את זקוקה להתנתקות מסוימת מכל זה, ולוקחת אותה לעצמך באופן לא לגמרי מודע. אין לי אפשרות לאבחן את תחושת הנתק שאת חווה מבלי לפגוש אותך, ואני לא חושבת שיש טעם לקרוא על תופעות שונות של דיסוציאציה כל עוד לא ברור במה מדובר. לעומת זאת, אני חושבת שזה יהיה מצויין אם תמצאי את השעה השבועית לגשת לפסיכולוגית קלינית, שתאבחן ותציע את הטיפול המתאים. לתחושתי, שעה שבועית כזו של התחברות לעצמך והתבוננות שקטה במה שעובר עלייך ברמה הרגשית, עשוייה להוות מרפא בפני עצמה. בהצלחה בכל! אורנה

אלף תודות! עזרת לי מאד!! שולי