נזק נפשי חמור - מקווה שהפיך

את הטיפול האחרון אינני יכולה לשכוח בלשון הרע...איך שהקשר (או חוסר הקשר יותר נכון), "התפתח" לכיוונים בלתי צפויים וסוף עגום במיוחד. מאז, נפתח אצלי מעין סכר רגשי חסר מעצורים שבו כל הכאבים של הילדות והבגרות המוקדמת החלו להתפתח לסרט רע ומקוטע, שלמעשה מתקיים כל הזמן גבול דק בין האשליה לממשות, עקב כך השתנתי קשות, התנתקתי לחלוטין ולתקופה ארוכה ממשפחתי. אני כבר אינה אותה בחורה חייכנית, חיובית ופרודוקטיבית. אני הרסנית לעצמי- את כל האבחנות הפסיכיאטריות שקראתי ניכסתי לעצמי (אפילו תוכנות טובות, למשל: כמו שאפתנות נחשב לאחד התסמין מתוך אבחנת אישיות סכיזואידיות- הזוי, לא?!) בכל מקרה, מרוב בחישה ונבירות יתר בשילוב של רגישות מיוחדת עם דימיון מפותח שברקע נטישה ופגיעה קשה מהטיפול...ארע - נבואה שמגשימה עצמה- ממש כבר פיתחתי מעין פסיכוזה דיכאונית/ פרנויה קלה. קשה לי מאוד, אינני מוצאת יותר אחיזה בשום נקודה בחיי, מלאה בגעגועים למצבים שלא אשיג יותר בחיי (כמו קודם) ופוחדת שלעולם אבל לעולם לא אחזור לעצמי כפי שהיה קודם, לחיוניות, לשמחת חיים, לנחמדות, לאהבה, למשיכה. הכל מאז נהיה אצלי הפוך בהתנהגות מבלי שליטה. הכדורים האנטי דכאונים משקיטים במקצת על אף שהמינון הוא הגבוה ביותר ובכל זאת, עדיין אני בחוסר שקט, בכאב מציף - שאינני יודעת איך לדבר עם המשפחה שלי. אמרו לי כבר אנשי מקצוע (אחרי ששמעו את הסיפור), שעלי להגיש מכתב תלונה לוועדת האתיקה בקשר למטפלת ההיא- אבל היה יותר נכון לי לשמוע ממנה ישירות מילים יותר רכות ומבינות אבל אין אנחנו בקשר זמן רב לאחר שהיו נסיונות טלפונים שהסתיימו בהמשך העלבות מצידה. אני לא מצליחה להרפות ולשחרר את הקשר ששוחזר שם אם כי הפעם יצא מגדר שליטתי והידרדר למצבים שמעולם לא היו ולא נבראו במציאות ולכן, משהו פנימי אצלי (קשה לי להסביר), השתבש בראייה שבתחושות את העבר ורגשותי ומחשבותי השתנו באופן שונה וזר. אבל נבראה מציאות חדשה ואין לי מילים להביע את הכעס והזעם על כך שהיא המטפלת הרסה את חיי מבלי אפילו להבין ולהכיר בזאת. אני לא יודעת אם נכון להמשיך או להתחיל בטיפול פסיכולוגי לאחר שהמציאות קיבלה פנים שונות ומאיימות בייחוד לאור החפירות אינספור שקיימתי בצל חקירת האמת הפנימית שלי בכוחות עצמי מול האינטרנט או לחילופין לפנות לטיפול קוגניטבי התנהגותי. אני רוצה להבין - האם ניתן להשיב את הדברים על קינם, לאותה פרופורצייה שהיתה שלי ובלעדית פרטית שלי לפני שפרצה את כל גבולות המותר בכל הקשור לטיפול בנפש. נ.ב אולי אורנה תקרא היום ותגיב מחר, אולי למען השם מישהו כבר יוכל לקחת ממני את השק הזה ששמו עלי והוא לא שלי אפילו אם היתה בי האחריות היתרה להותיר זאת ואף להמשיך בכך. אולי בכלל אורנה (שמשום מה אני חשה אליה משהו אם כי "וירטואלי" תואיל להציע לי את עזרתה לאחת שמחפשת אחר מושיע ואיבדה את "שפיותה") תודה

כרמית שלום, אורנה תהיה פה מחר ואת מוזמנת בהחלט לכתוב שוב ולבקש את עצתה. אולם מאחר ופנית במשמרת שלי אנסה להתייחס לדברייך. מהדברים שלך עולה שיש בך גם כעס רב, עלבון ותחושה שדברים קשים שקרו לך קרו עקב הטיפול ההוא, ובו בזמן את מתקשה להיפרד מהטיפול. את רוצה את הקשר איתה, רוצה אותה רכה כלפייך מבינה, שומעת. האמביוולטיות הזו מקשה עלייך להמשיך הלאה ולטעמי יש מקום שיינתן לה מקום בטיפול כלשהו, גם אם לא אצל אותה מטפלת. אני בהחלט יכול להבין את החשש לסמוך שוב, אבל אולי זו תהיה משימה טיפולית ראשונה - להצליח לסמוך שוב. הרי זהו הדבר שלדברייך קשה לך היום. דרור